אטימת בית לפי תקנה 119 כאשר מדובר בבית מושכר ובנו של השוכר ביצע עבירות בטחוניות

לתקציר - מאגר סביר

בג"צ 542/89

אחמד חליחל אחמד אלג'מל

נגד

1. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון
2. מוסטפא מחמד מוסטפא עומר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[31.7.89]



לפני הנשיא מ' שמגר, השופטים ג' בך, י' קדמי


בקשה למתן צו על תנאי


עו"ד אניס ריאד - בשם העותר
עו"ד יוכי גנסין - בשם המשיבים

פ ס ק - ד י ן


הנשיא מ' שמגר

עתירה זו עניינה כוונת המשיב הראשון להפעיל סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה ( שעת חירום), 1945, ולאטום בית שבבעלותו של העותר, אשר בו התגורר המשיב השני ומשפחתו.

כפי שעולה מן ההודעה שנמסרה לבית המשפט על ידי פרקליטת המדינה, התגורר המשיב השני כשוכר בביתו של המשיב הראשון. המשיב השני הוא אביו של עמאר מצטפא מחמד עומר, החשוד בביצוען של שורה של עבירות בטחוניות חמורות, שעיקרן השלכת בקבוקי תבערה במספר הזדמנויות.

העותר איננו חולק על העובדה שבן המשיב התגורר בפועל בבית האמור בעת שביצע את העבירות המוזכרות לעיל. טענת פרקליטו המלומד היתה כי אין מקום להפעלת הסמכות לפי תקנה 119, מאחר שהעותר השכיר את הדירה למשיב השני וממילא נוצר ריחוק של קשר בינו לבין מי שביצע את העבירות הבטחוניות שיש בו כדי לשלול את ההצדקה העניינית להפעלתה של תקנה 119 הנ"ל.

אין חולק כי הפעלתה של התקנה הנ"ל אפשרית, על פי נוסחה, היינו כי לאור הוראותיה אין בעובדה שהאדם שביצע את העבירות היה שוכר בלבד כדי למנוע הפעלת הסמכות. הטענה מופנית, כאמור, להצדק הענייני שבשימוש בהוראת החוק האמורה.

נתנו דעתנו לטענותיו של הפרקליט המלומד של העותר. מסקנתנו היא כי תקנה 119 משמשת כלי עונשי מרתיע, ואם יסתבר שניתן למנוע מראש כל סנקציה על ידי ההיזקקות של מבצע מעשי הטירור לדירה שכורה, יתבטל בכך הכוח המרתיע אשר ממנו מצפים מן השימוש בהוראת החוק הנ"ל.

אנו מבינים כי בשל מערכת הנסיבות שתוארה לעיל יסתפק המשיב באטימה, ואינו שולל את האפשרות לשוב ולדון בבקשת העותר לבטל את האטימה אחרי זמן מה. אולם, לא ראינו, כאמור, מקום לשלילתו של השימוש בתקנה בנסיבות כגון אלה שבפנינו.

אשר על כן הוחלט לדחות את העתירה.

ניתן היום, כ"ח תמוז התשמ"ט (31.7.89), בפני עו"ד ריאד ועו"ד גנסין.