פ ס ק - ד י ן

העתירה שלפנינו סבה על החלטת משיב מס' 2 שלא לאפשר לעותר מפגש עם עורך דינו וזאת מכח סעיף 29(ו') לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 ועל פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין), תשמ"ב-1981; המשיב מס' 2 הוציא צו לראשונה ב-6 ביוני 1990, וצו נוסף ביום 12 ביוני 1990 לשישה ימים נוספים.

פטורים אנו מלהתייחס לפרשנות של הוראות החוק הנוגעות בדבר, אלה נידונו בבג"צ 128/84 פד"י לה(2) עמ' 24 וממנו נצטט רק האמור שם כי:

"לא מספיק שהדבר נוח או מועיל או רצוי, כי הביטוי "דרוש" בא להצביע על זיקה של צורך בין ההחלטה לבין הטעם המונח ביסודה. מבחינה זו מקביל הביטוי דרוש למונח "NECESSARY" שהובא בתקנה 108 לתקנות ההגנה ( שעת חרום)".

מחמת דוחק השעה הסכימה באת כוח המדינה כי נדון בעתירה כאילו הוצא צו על תנאי ולבקשתה ועל דעת בא כח העותר שמענו דברים, שלא בנוכחות בא כוח העותר, מאת הממונה על החקירה שבגינה נעצר העותר כדין.

לאחר ששמענו פרטים על החקירה והתפתחותה, גם אנו התרשמנו כי נוח כנראה יותר לחוקרים לחקור את העותר ללא עורך דין, ואולם מהדברים שציטטנו לעיל מבג"צ 128/84 אין זה מספיק, ועדיין דרוש, כי עצם המפגש עם עורך דין עלול להפריע בחקירה עצמה. בזאת לא השתכנענו. זאת אנו אומרים לא רק לגופם של דברים, אלא נציין כי במהלך מעצרו של העותר הוא כבר נפגש פעמיים עם עורך דינו, הפעם הראשונה לשיחה ממושכת ,ולא שמענו כי מפגשים אלה הפריעו למהלך החקירה.

על כן החלטנו לעשות את הצו מוחלט, במובן זה כי הצו האוסר על העותר להפגש עם עורך דינו מתבטל ותוך זמן סביר יאושר לו להפגש עימו.

ניתן היום, כ' בסיוון תש"ן (13.6.90) הודע בנוכחות ב"כ הצדדים.