1. מאג'ד נמר אלסואפירי נגד ראש המנהל האזרחי בעזה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [11.1.87, 9.6.86] לפני הנשיא מ' שמגר, השופטים א' ברק, מ' בייסקי התנגדות לצו-על-תנאי עו"ד הגב' פליציה לנגר - בשם העותרים פ ס ק - ד י ן הנשיא מ' שמגר 1. עתירה זו עניינה בקשה 2. כפי שעולה מן העתירה, העותר הראשון הוא תושב עזה והעותרת השניה היא ילידת העיר עזה שיצאה בשנת 1967, לפני המלחמה, יחד עם הבקשה לאיחוד המשפחה הוגשה לראשונה ביום 9.5.85 והיא נדחתה ביום 9.8.85. בראשית 1986 נדחתה בקשה שניה שהוגשה מטעם העותרים על ידי פרקליטם המלומד. 3. טענת העותרים היא כי סירובו של המשיב נגוע בשרירות לב ובאי-סבירות מינהלית ויסודו ביתר פרוט נאמר בעתירה: 13." העותרת תטען כי איזור ... 15. העותרים יטענו שאין כל סיבה בטחונית ו/או אחרת כלשהי היכולה להיות להם לרועץ ולהצדיק את סירובו של המשיב להאריך את רשיון הביקור של האשה לקבל את בקשתה להתאחד עם בעלה באיזור. 16. העותרים יטענו כי החלטתו של המשיב לא להענות לבקשתם | |
|
העותרים יטענו כי החלטת המשיב אינה עולה בקנה אחד עם ס' י"ב להכרזה הנ"ל הקובע: 'כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ לרבות ארצו, ולחזור לארצו'. אכן העותרת נולדה באיזור יצאה ממנו כילדה עיקריה של תגובת המשיב הם אלו: "מזה למעלה משנתיים נוהגת באיזור חבל עזה (כמו גם באיזור בקשת העותרים אינה נופלת בתחומים אלה: אין ... בעתירה טוענים העותרים כי הבקשה לאחמ"ש נדחתה ללא כל נימוק. הנני מבקש לטעון כי בשורש הטענה מצויה תפיסה מוטעית של נושא האחמ"ש. המדיניות היא למעט ככל האפשר במתן אחמ"ש, ולהעניק זאת רק במקרה בו קיימות נסיבות חריגות ביותר (או ענין מימשלי). יש איפוא צורך בטעם ובנימוק להעתר לאחמ"ש, ואילו הסירוב אינו אלא פועל יוצא מהעדר כל טעם לסטייה מן המדיניות. לפי מיטב הבנתי על העותרים להצביע איפוא על טעם ראוי לאחמ"ש ואין עלי להצביע על (ההדגשה שלי - מ.ש.) 4. מאחר והנתונים העובדתיים והמשפטיים דומים ביותר לאלה אשר בהם דנות העתירות בג"צ 13/86 ובבג"צ 58/86, תחול גם על עניננו המסקנה המשפטית שהוסקה שם, קרי כי אין מקום להתערבותו של העתירה נדחית והצווים שיצאו בעקבותיה - בטלים. השופט א. ברק | |
|
אני מסכים. השופט מ. בייסקי אני מסכים. הוחלט כאמור ניתן היום, י' טבת התשמ"ז (11.1.87). |