פ ס ק - ד י ן

העותר בן 52 הוא תושב האזור. הוא התאלמן מאשתו הראשונה. ביום 21.6.83 הוא נשא אשה שניה, (בת 37) תושבת עמאן. הנישואין נערכו באמצעות שליח, שעה שהאשה היתה בירדן.ביום 20.7.83 ביקש העותר לאפשר לרעיתו להכנס לאזור, לישיבת קבע. בקשתו סורבה. ביום 28.8.84 פנה העותר בשנית בבקשה לדיון מחודש בבקשתו בקשה זו נומקה בצורך בילדיו מאשתו הראשונה (בני 22 ,27 ו-15). תוך כדי בירורה של בקשה זו הודיע בא כח העותר כי לעותר ולאשתו נולדו תאומים, וכי האשה בהריון. הרשויות המוסמכות דנו בבקשות נוספות, והחליטו לסרב לה. מכאן העתירה שלפנינו.

הכלל הוא, כי הכניסה לאזור אסורה, אלא אם כן הותרה. באשר לאיחוד משפחות נקבעה מדיניות מסוימת, המאפשרת במקרים חריגים כניסה לאזור.

במדיניות זו עצמה חלו שינוים במשך השנים, והיא עומדת לבחינה במספר עתירות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה. מן המפורסמות הוא כי בענינים כגון אלה, לא נתערב אלא אם כן ההחלטה נגועה בחוסר סבירות או שרירות.נראה לנו, כי המקרה שלפנינו אינו נופל לקטגורה זו. העותר ידע יפה, עוד בטרם נולדו התאומים, כי לא ניתן לאשתו היתר לישיבת קבע. ילדי העותר מנשואין הראשונים מבוגרים, והקטין שבהם הוא בן - 15. בעיקרו של דבר, ענין לנו ברצונו של תושב האזור שהתאלמן מאשתו להביא לאזור אשה שניה מחוץ לאזור. בענין זה המדיניות הנקוטה היא שלא לאפשר איחוד משפחות מסוג זה. אין בידנו לומר כי מדיניות זו,עם כל הקשיים שהיא מעוררת, היא כה בלתי סבירה. עד שדרושה התערבותנו.

העתירה נדחית.

ניתן היום ט' באדר ב' תשמ"ו (20.3.86)