בג"צ 724/85
בג"צ 728/85
בג"צ 618/85

נצרה עלי מוחמד חליל ואח'

נגד

מפקד איזור יהודה ושומרון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[1.5.86]



המשנה לנשיא מ' בן-פורת
השופטת ש' נתניהו
השופט א' גולדברג


התנגדות לצו-על-תנאי


עו"ד שלום בר-עד, עו"ד טלב אלסנע - בשם העותרים
ועו"ד סאלח עבדאללה
עו"ד ר. יאראק - בשם המשיב

ה ח ל ט ה


המשנה לנשיא מ' בן-פורת


הוחלט לאחד את הדיון בתיק זה עם בג"צ 618/85 ו-724/85.

ניתן היום, כ"ב בניסן תשמ"ו (1.5.86).


פסק-דין


המשנה לנשיא מ' בן-פורת


העתירות בבג"צ 724/85 ובבג"צ 728/85 דינן להידחות. להלן נימוקינו:

הודגש בהלכה הפסוקה חזור והדגש כי מאז מלחמת ששת הימים הוכרז שטח יהודה ושומרון כשטח סגור, לפי צו בדבר שטחים סגורים (אזור יהודה ושומרון) (מס' 34), תשכ"ז-1967 וכי משמעות הדבר היא כי מיום צאת הצו ואילך שוב אין לאיש הזכות להיכנס לאזור, אלא הכניסה אליו טעונה היתר על פי מדיניותו של מפקד אזור יהודה ושומרון: בג"צ 147/81 יאסין נ' שר הפנים (לא פורסם), בג"צ 802/79 פ"ד ל"ד (1 (4 ועוד.

כן הובהר בבג"צ 489/76, תאיה נ' שר הבטחון (לא פורסם) כי "איחוד משפחות... הוא בגדר מעשה חסד מיוחד של הרשויות הישראליות המעוגן בשיקולים הומניטריים".

על רקע זה, ובהיות הסמכות לגבי תהליכי איחוד משפחות רגילים מסורה לרשויות המופקדות על המינהל של השטח המוחזק (בג"צ 263/85 ועוד נגד מפקד המינהל האזרחי ועוד, לא פורסם, בסעיף 3, ע' 3) ומאחר והמדיניות הקובעת היא זו הקיימת בעת ההחלטה של אותן רשויות ולא בזמן הגשת הבקשה (שם בסעיף 4 ע' 6), נחה דעתנו שאין מקום להתערבותנו במקרים בהם אנו דנים.

לפי המדיניות החדשה העובדה לבדה שתושב(ת) האיזור מתחתן עם מי שאינו תושב האיזור אינה מספקת כנמוק להענקת היתר לבן-הזוג הזר להכנס לאזור. השלטונות הצבאיים רשאים היו להגביל, כפי שעשו, את הענקת ההיתרים אך ורק למקרים יוצאי דופן מבחינתם ההומניטארית, וכן למקרים בהם מעונינים הם גופם להיענות מטעמים מדיניים, בטחוניים או חברתיים לבקשה פלונית.

מבלי להכנס לפרטי המקרה הספציפי בבג"צ 724/85, יאמר שהעותרת עצמה קבלה בעבר היתר לאיחוד משפחות לפי בקשת הוריה, שהיא נכנסה לאיזור בשנת 1971 וכי כחודש לאחר כניסתה נישאה למר לוטפי חליל שהתגורר משך שנים בממלכת ירדן. העותרת אמנם שמרה על זכותה להשאר באזור על ידי בקורים תכופים, אך מרכז חייה לאחר הנישואין היה משך כעשר שנים מחוץ לאזור.

בינתיים נולדו ילדיה ובשנת 1981 היא שבה למגורי קבע באזור כתושבת חוזרת.

נסיבות אלה ודאי שאינן הופכות את המקרה ליוצא דופן בנסיבותיו ההומניטאריות, ואם מסרב המשיב לתת עתה היתר לבעלה להצטרף אליה על פי הקריטריונים הנוהגים כעת, אל לנו להתערב.

גם המקרה הנדון בבג"צ 728/85 אינו יחודי. העותרת, המבקשת היתר לשבת באיזור אמנם נולדה כאן, אך כאשר היתה עדיין תינוקת בחרו הוריה לעזוב ולהתגורר בממלכת ירדן. שם היא גדלה ושם היה מרכז חייה. בתשובת המשיב נאמר כי לשלטונות אין ענין משלהם במתן היתר איחוד-משפחות לעותרת. נוכח עמדה זו, אין גם בטענה שבעלה עובד כמנהל מרכז תרבותי בחבל עזה כדי להושיעה.

מובן מאליו שבני זוג בגירים רשאים להתחתן לפי בחירתם החפשית, אך אם תושב האיזורים המוחזקים מתחתן עם מי שאינו תושב בהם, הוא נוטל על עצמו סיכון שמא יאלץ לחיות בנפרד או להגר למדינת מגוריו של בן-זוגו.

ערים אנו לשאלות האנושיות הכרוכות בנדודי בני-זוג, אך המצב בו שרויה ישראל הוא מסובך ומורכב והשקולים המדריכים מן הסתם את הרשויות בשטחים המוחזקים מותאמים למציאות המשתנה ומותאמת לה. בכגון דא אל לנו להתערב, אלא אם כן דבק בשקוליהם פגם מן הפגמים המקובלים עלינו כעילה להתערבות.

שתי העתירות שונות שוני מהותי מהמקרה שנדון בבג"צ 802/79 סמרה נ' מפקד איו"ש פ"ד ל"ד (1 (4, שם התערב בית משפט זה והפך את הצו להחלטי על סמך נסיבות יוצאות דופן (ראה בע' 5). למשל, הסתבר (שם) כי העותר קבל היתר להיכנס לאיזור, אך מפאת חוליו לא היה סיפק בידו ליישמו הלכה למעשה. כזאת לא קרה בעתירות דלעיל. יתרה מזו, בינתיים חלפו מספר שנים והמדיניות של הרשויות בשטחים המוחזקים השתנתה בינתיים.

שתי העתירות נדחות איפוא בזה.

לאור הנסיבות החלטנו שלא יהא צו להוצאות.

אשר לבג"צ (המאוחד) 618/85, הגיעו הצדדים לידי הסדר כפי שנרשם בפרטיכל הדיונים וההכרעה שתיפול לאחר הבדיקה הנוספת, כמפורט שם, תחייב את העותר סופית .

ניתן היום, כ"ב בניסן תשמ"ו (1.5.86).

מר יאראק: אני מצהיר בזה בשם המשיב שמשך שבועיים מהיום לא ננקוט פעולה נגד נוכחותם של העותרים בשתי העתירות.