"למרבה הצער, המדינה לא הרימה את הכפפה":  לאחר למעלה משנתיים, בג"ץ מחק את עתירת המוקד שדרשה מהמדינה להבהיר את עמדתה בנוגע לחובה למסור מידע על עצורים עזתים והסוגייה נותרה ללא הכרעה

החל מה7 באוקטובר, הפסיקה המדינה להעביר מידע על אסירים פלסטינים לוועד הבינלאומי של הצלב האדום, כפי שעשתה באופן תדיר עד אותו זמן. מאותה עת, הפך המוקד להגנת הפרט לאחד מערוצי הקשר היחידים בין הכלואים ומשפחותיהם. בשלוש השנים שחלפו פנו למוקד עשרות אלפי משפחות, שביקשו לברר היכן מוחזק קרוב משפחתן שנעצר או נעלם לאחר מגע עם הצבא הישראלי.

ברוב המקרים הצליח המוקד לאתר את מקום המעצר. אולם כשמדובר בתושבי עזה, הליך האיתור מורכב יותר. רוב הכלואים מעזה מוחזקים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס״ב–2002 (להלן: חוק הלב״חים). החוק מאפשר מעצר ממושך ללא משפט, ומעניק לעצורים אף פחות הגנות פרוצדורליות מאלה העומדות לרשותם של עצירים מנהליים. לאחר פרוץ המלחמה בעזה תוקן החוק, והתקופות שבהן ניתן להחזיק אדם ללא מפגש עם עו"ד וללא ביקורת שיפוטית הוארכו באופן קיצוני; כיום, ניתן להחזיק עצורים אלה במשך 33 ימים מבלי להביאם בפני שופט, ובמשך 21 ימים מבלי שהמדינה תאפשר להם לפגוש עורך דין.

מאוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2026 הגיש המוקד 5,991 בקשות ייחודיות למידע על מקום החזקתם של תושבי עזה. ב־33.6% מהבקשות (2,015 מתוך 5,991) התקבלה תשובת ״אין אינדיקציה״ — כלומר, בכשליש מהמקרים לא נמסר מידע על מקום החזקתם של תושבי עזה.

בחלק מהמקרים, הגיעו לידי המוקד עדויות מוצקות כי האדם שהתבקש לאתרו נעצר על ידי כוחות ישראליים בעזה, או, לחלופין, נראה לאחרונה בכלא הישראלי. בשנים 2023–2026 הגיש המוקד 114 עתירות ״הביאס קורפוס״ לבג״ץ, בדרישה שהמדינה תמסור מידע על מקום החזקתם של הנעלמים .בעקבות 76 מהעתירות איתר הצבא לבסוף את האדם במתקני המעצר, לאחר שקודם לכן נמסר כי ״אין אינדיקציה״ למעצרו; אך ב-38 מקרים האדם שהמדינה התבקשה לאתרו לא נמצא.

כך, בשליש מעתירות ההביאס קורפוס שהגיש המוקד, האדם לא אותר למרות עדויות לכך שנעצר בידי הצבא הישראלי. נתון זה מעלה חשש כבד להיעלמויות כפויות של עצורים מעזה בקנה מידה נרחב.

שלוש עתירות המוקד שאוחדו

בית המשפט איחד שלוש מהעתירות, שעסקו בתושבי עזה שנעצרו ביולי 2024, כדי לדון בשאלה העקרונית שהעלה המוקד: האם וכיצד המדינה מחויבת למסור מידע על מקום הימצאו של אדם המוחזק מכוח חוק הלב״חים.

בית המשפט התיר למדינה לדחות את תגובתה לעתירות עד להגשת תצהיר תשובה בבג״ץ 1537/24, עתירה נפרדת שעסקה בחובת המדינה לשתף פעולה עם הצלב האדום. אלא שגם בהליך זה נמנעה המדינה מלהציג עמדה משפטית עקרונית ומנומקת. לאחר למעלה משנתיים, ביום 03.06.2026, ניתן פסק דין המורה למדינה לחדש את שיתוף הפעולה עם הצלב האדום. בינתיים, המקרים הפרטניים בשלוש עתירות המוקד באו על פתרונם, והמדינה מסרה מידע על מקום הימצאם של העצורים.

ביום 21.08.2026 הגישה המדינה את תגובתה לעתירות המוקד וביקשה למחוק אותן. לדבריה, עניינם הפרטני של העותרים נפתר, ואילו במישור העקרוני כבר ניתן פסק הדין בעניין הצלב האדום, העוסק בנושאים משיקים. המדינה הוסיפה כי העבירה לצלב האדום רשימה של אסירים פלסטינים ומקומות החזקתם. לשיטתה, משבית המשפט הכיר בחובתה למסור מידע לצלב האדום, אין צורך לדון בנפרד בחובתה למסור מידע על עצורים מעזה לגורמים אחרים. עוד טענה המדינה כי כעת עומד לרשות המשפחות הצלב האדום, גוף שדרכו הן יכולות לקבל מידע על קרוביהם העצורים.

המוקד, מצידו, הדגיש כי התפתחויות אלה אינן נותנות מענה לשאלה העקרונית שבבסיס העתירות: מהי חובתה של המדינה כלפי העצורים מעזה. פסק הדין בעניין הצלב האדום ניתן מבלי שהמדינה הציגה עמדה רשמית בשאלה שבבסיס העתירה. נוסף על כך, הוא עוסק בחובותיה של ישראל כלפי הצלב האדום, ולא כלפי העצורים עצמם. המוקד ציין גם כי פסק הדין טרם יושם, וכי גם אם ייושם, ספק אם יספק מענה לאותם עצורים מעזה. השאלה שבבסיס העתירות נותרה אפוא בעינה.

פסק הדין

ביום 12.10.2026 הורה בית המשפט למחוק את העתירות מבלי להכריע בסוגיה העקרונית. בפסק הדין מתח בית המשפט ביקורת על הימנעות המדינה מהצגת עמדה מנומקת בשאלת חובתה כלפי עצורים מרצועת עזה, וציין: ״למרבה הצער, המדינה לא הרימה את הכפפה, והעדיפה שלא להתמודד עם האתגר המשפטי – וחבל שכך״.

עם זאת, בית המשפט מנה כמה נסיבות שלשיטתו מייתרות את הדיון בעתירות במתכונתן הנוכחית. בין היתר, בית המשפט הצביע על פתרון המקרים הפרטניים, על פסק הדין בעניין הצלב האדום ועל ירידה כללית במספר העצורים מעזה. כך נותרה ללא הכרעה משפטית שאלת חובתה של המדינה למסור מידע על מקום מעצרם של תושבי עזה המוגדרים ״לוחמים בלתי חוקיים״.

נכון לאוקטובר 2026, ולמרות הפסקת האש הפורמלית ברצועת עזה, מוחזקים בבתי הכלא בישראל 1,419 כלואים מכוח חוק הלב״חים, כ־200 יותר מאשר בנובמבר 2025. זוהי אוכלוסייה הולכת וגדלה של כלואים המוחזקים מכוח חוק חירומי המטיל הגבלות חמורות על הזכות לייצוג משפטי ולביקורת שיפוטית על המעצר.

כלואים המוחזקים לאורך זמן בניתוק מהעולם החיצון (incommunicado) פגיעים במיוחד לאלימות ולהתעללות. לעיתים הם אף עלולים להיעלם לאחר מעצרם, ללא כל מידע על גורלם או על מקום החזקתם. בנסיבות אלה, הבהרת חובתה של המדינה למסור מידע על מקום מעצרם של תושבי עזה חשובה מאי פעם. התנערות המדינה מחובתה הבסיסית למסור מידע זה באופן מסודר מאפשרת את תופעה ההיעלמויות הכפויות ומשאירה מאות משפחות באי־ודאות מתמשכת בנוגע לגורל יקיריהן.