לראשונה ובעקבות עתירת המוקד: לאחר עיון בחומר הביטחוני, בית המשפט איפשר לבת זוגתו של אסיר משוחרר שגורש למצרים לצאת מהגדה לצרכי הגירה ולהתאחד עם בעלה

כל שנה, מסרב המפקד הצבאי לבקשות יציאה לחו"ל של אלפי תושבי הגדה, על פי הנטען מסיבות ביטחוניות.

אלא שהסיבות שבגינן מסורבת היציאה לחו"ל לרוב אינן שקופות לתושבי הגדה או למייצגים אותם. פעמים רבות, המדינה מסתפקת בהצהרה כללית לפיה "נשקפת מסוכנות מיציאתך מהשטח", ללא כל אינדיקציה האם סיבת המניעה עדכנית, מהי רמת הסיכון, או אפילו האם היא נוגעת לאדם עצמו או לבן משפחתו. אלא שכאשר יש לתושבים המנועים יכולת לערער משפטית על החלטה זו,  ואופי המידע הבטחוני מתגלה במסגרת ההליך המשפטי, לא אחת מתברר כי הוא לא מספיק משמעותי כדי להצדיק פגיעה בזכות לחופש התנועה, בין אם כי הוא דל, ישן או עקיף.

כך למשל, מניעות יציאה לחו"ל מוטלות באופן גורף על בני משפחה קרובים של אסירים ששוחררו במסגרת עסקאות חילופי שבויים, וגורשו אל מדינות זרות.

בת זוג של אחד מאותם אסירים פנתה לאחרונה למוקד בבקשה לאפשר את יציאתה לירדן ומשם למצרים, על מנת להתאחד עם בעלה, לאחר שבמשך שנות מאסרו לא יכלו לחיות יחד כבעל אישה ולממש את זכותם לחיי משפחה. לאחר שנמנעה יציאתה פעמיים במעבר הגבול אלנבי, לכאורה בשל "מניעה ביטחונית", ביום 09.04.2026 פנה המוקד בשמה ל"מוקד הסרות מניעה", גוף צבאי שאחראי על בירור והסרה של מניעות שמוטלות על יציאה לחו"ל של תושבי הגדה מסיבות ביטחוניות, בבקשה לברר עוד פרטים על ההחלטה למנוע את יציאתה, ולשנותה. יומיים לאחר מכן, התקבל תשובה לפיה "התושב [מספר ת.ז] סורב להסרת מניעת יציאת לחו"ל, הנך אשתו של פעיל טרור מגורש  לחו"ל". תשובה זו לא סיפקה טיעון קונקרטי וישיר בנוגע לסכנות הביטחוניות הכרוכות ביציאתה, וכללה רק התייחסות כללית להיותה נשואה לאסיר ששוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים.

עתירת המוקד

עקב כך, ביום  11/05/2026 הגיש המוקד עתירה מנהלית בבקשה להתיר את יציאתה של האישה משטחי הגדה, ולנמק את מניעת יציאתה באופן שיבהיר את אופי הראיות והאם הם מיוחסות אליה אישית. בעתירה, הדגיש המוקד כי חובת ההנמקה הינה חובה בסיסית שמוטלת על החלטות של גופים מדינתיים. החובה  קשורה באופן ישיר לזכות הטיעון של העותר, שכן לא ניתן להתגונן מפני אישומים שאינך יודע מה בבסיסם. שיקולי בטחון אמנם מצמצים את החובה הזו, אך אין בהם בכדי לאפשר מתן תשובות כלליות וגנריות שמרוקנות את חובת ההנמקה מתוכנה.

כמו כן, הזכיר המוקד כי חובת ההנמקה מוזכרת בנהלי הסרת המניעה של המשיב עצמו, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), שקובעים כי יש לשלוח למי שסורבה בקשתו להסרת מניעה פראפרזה גלויה שמפרטת את הסיבות לסירוב. המוקד הוסיף כי הטיעון הכללי והגנרי שלפיו הוצדקה המניעה מעלה חשד ממשי כי בבסיסה לא עומד סיכון בטחוני ממשי, אלא רצון להעניש את האישה בשל הפעולות שבעלה ביצעה.

פסק הדין

בפסק דינו מיום 26.07.2026, שאיחד את העתירה יחד עם עתירתה של אישה אחרת שנסיבותיה דומות, בית המשפט קיבל את העתירה והורה למדינה לאפשר לנשים לצאת מהגדה, בכפוף לחתימה על התחייבות שלפיה תימנע חזרתן במשך ארבע שנים ממועד יציאתן. השופטת הדגישה כי למרות שבמקרים מסוימים שיקולים ביטחוניים עשויים לגבור על הזכות לחופש התנועה וחיי משפחה, הליך הבחינה בכל מקרה צריך להיות פרטני ולקחת בחשבון את מידת הסכנה וממשיותה. מבחן זה מכונה במשפט הישראלי "חשש כן ורציני".

לאחר שעיינה בחומר החסוי, השופטת קבעה כי המידע הביטחוני במקרה של כל אחת מאותן נשים אלו היה "דל ביותר", במילותיה, ולא היה בו מספיק כדי להוכיח כי בעניינן מתקיים "חשש כן ורציני" כי יציאתן תביא לפגיעה בביטחון המדינה.

במסגרת פסיקה תקדימית זו, בפעם הראשונה בית המשפט אישר את יציאתן מהגדה של נשים הנשואות לאסירים שגורשו במסגרת עסקאות חילופי שבויים לאחר ששמע את עמדת גופי הביטחון. חשיבותה של הפסיקה נובעת מכך שהיא מגדירה מה המסגרת החוקית שלפיה ניתן להגביל את הזכות לחופש התנועה, וקובעת כי בעת בחינת המקרה יש להתחשב בחומרת הסכנה ולא רק בעצם קיומו של חומר ביטחוני. הפסיקה עשויה להוות תקדים משפטי שיאפשר למוקד לאתגר מקרים נוספים שבהם מניעות שרירותיות מוטלות על נשים של אסירים מגורשים.