כמעט שלוש שנים מאז תחילת המלחמה, המדינה ממשיכה לאסור את פינויים של חולים קשים לטיפול בגדה המערבית ומזרח ירושלים ולהטיל את האחריות על מדינות שלישיות

ביום 20.07.2026, החליט בג"ץ שלא להתערב לעת עתה בהחלטת המדינה לאסור את פינויים של חולים קשים מרצועת עזה לבתי חולים בגדה המערבית ומזרח ירושלים. החלטה זו באה במסגרת עתירה שהוגשה על ידי ארבעה ארגוני זכויות אדם, וביניהם המוקד להגנת הפרט, ועודנה תלויה ועומדת. העתירה הינה העתירה השנייה שהגישו הארגונים בנושא זה, לאחר שעתירתם הקודמת נמחקה בכפוף להתחייבות המדינה ליישם מתווה של פינוי חולים למדינות שלישיות.  

 
בינתיים, הצורך לטיפול רפואי מציל  חיים גדול מאי פעם. על פי נתוני OCHA, ישנם 18,500 חולים שזקוקים לפינוי רפואי מידי נכון לסוף אפריל 2026. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, 900 חולים בעזה מתו בעודם ממתינים לפינוי רפואי מאז תחילת המלחמה ועד נובמבר 2025. משרד הבריאות של עזה מעריך כי 300 חולים נוספים מתו מאז כניסתה לתוקפה של הפסקת האש בחודש אוקטובר 2025 ועד היום. 

העתירה הראשונה ונוהל פינוי למדינות שלישיות 

ביום 5.6.2024 הגישו שלושה ארגוני זכויות אדם, רופאים לזכויות אדם – ישראל, המוקד להגנת הפרט וגישה, עתירה דחופה לבג"ץ בבקשה לחייב את המדינה לקבוע ולהפעיל לאלתר מנגנון המאפשר פינוי חולים ופצועים פלסטינים מרצועת עזה למזרח ירושלים ולגדה המערבית. 

במהלך הדיון בעתירה, גיבשה המדינה נוהל פינוי של החולים למדינות שלישיות דרך שטחה. בפסק דינו מיום 02.03.2025, קבע בג"ץ כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. על פי פסק הדין, הנוהל החדש שגיבשה המדינה לפיו תוסדר יציאתם של חולים מעזה למדינות שלישיות עונה על הצורך שהציגו העותרים. 

אלא שבמהלך המעקב אחר הנוהל, הארגונים נוכחו לדעת כי הוא נותן מענה למאות בודדות של חולים בלבד.  במקביל, קריסתה המתמשכת של מערכת הבריאות הובילה להידרדרות מתמשכת במצבם של החולים, ומאז הצורך לפינוי רק גבר. בעקבות כך, הגישו הארגונים עתירה נוספת בנושא. 

 
העתירה השנייה  

ביום 20.11.25, הגישו הארגונים רופאים לזכויות אדם – ישראל, המוקד להגנת הפרט, גישה, ועדאלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף בבקשה לחייב את המדינה לאפשר פינוי חולים לגדה המערבית ומזרח ירושלים. בעתירה, טענו העותרים כי הפתרון שהציעה המדינה לפיה החולים יפונו למדינות שלישיות הוכח כחלקי בלבד, לא יציב ולא ישים עבור רבים מהחולים שאינם יכולים לטוס נוכח מצבם. העותרים התייחסו למספר החולים הממתינים לפינוי, שלא רק שלא הצטמצם אלא אף גדל - כ4,500 יותר מבעת הגשת העתירה הראשונה כשנתיים לפני כן. 

  
במקביל, הדגישו העותרים את חומרתו של המצב השורר ברצועת עזה בעקבות המלחמה ואת דחיפותו של מתן טיפול רפואי הולם לעשרות אלפי החולים שעודם ממתינים לפינוי. בתוך כך, הוסבה תשומת לבו של בית המשפט למאות אלפי תושבי עזה החיים במחנות עקורים, בצפיפות, בדרגות שונות של רעב וללא תנאי הגיינה בסיסיים, תנאים שמגבירים את הסיכוי להדבקות ומחלישים את המערכת החיסונית. עוד צוין כי התשתית הקיימת לטיפול בהם ניזוקה באופן קשה. לפחות 94% מבתי החולים ברצועה ניזוקו או נהרסו, וכ44% מהתרופות החיוניות נמצאות ברמת מלאי אפס נכון למאי 2026. 

כל אלו הופכים את הדיון בסוגיה לנושא הומניטרי דחוף, כפי שהיטיבה לנסח בעתירה ב"כ העותרים עו"ד עדי לוסטיגמן: 

 "כל יום שעובר...חולים אשר ניתן היה לרפא, אשר ניתן לעזור להם, אשר ניתן למנוע מהם נכות, קטיעת איברים, אשר ניתן  היה להציל – אובדים, נפגעים ומתים". 

 
למרות הדחיפות, ההליך המשפטי בעתירה לא התנהל במהירות הראויה למקרה הומניטרי. רק ב19.07.2026, שמונה חודשים לאחר הגשת העתירה, התקיים דיון ראשון בנוכחות הצדדים. במהלך הדיון, תלו השופטים את האחריות על היעדר פינוי החולים במדינות השלישיות. לטענת אחת השופטות, מרבית המאמצים של העותרים צריכים להיות מושקעים בשכנוע של המדינות השלישיות לקבל את החולים.  

יום לאחר מכן, החליט בית המשפט שלא להתערב לעת עתה במדיניות של המדינה שאוסרת פינוי רפואי למזרח ירושלים והגדה המערבית והורה למדינה להגיש הודעת עדכון עד יום 21.12.2026. 

למרות תמורות משמעותיות במצב הלחימה בעזה, ובהן הגעה להפסקת אש חלקית ופורמלית ופתיחת מעבר רפיח, נכון לכתיבת שורות אלו המדינה עומדת על האיסור ללא כל החרגה של מקרים דחופים. מדיניות זו מציבה כמעט 20 אלף אנשים בסכנה ממשית לפגיעה בלתי הפיכה בבריאותם ואף בסכנת חיים.