לאחר מאבק משפטי ממושך של המוקד: 6 יתומים שנולדו בישראל הוכרו כילדיה של אמם המנוחה, אזרחית ישראל שנהרגה בהפצצות על עזה, ונכנסו לישראל

ביום 10.07.2024, בשיא המלחמה על עזה, הופצץ בית משפחת כ' ברצועה, וכתוצאה מכך נהרגו שלושה מיושביו – האם, האב ואחד מילדיהם. שישה מהילדים שרדו את ההפצצה ונותרו יתומים מאב ומאם, מתוכם ארבעה קטינים. אם המשפחה שנהרגה בהפצצה הינה אזרחית ישראלית, שהתחתנה עם תושב עזתי והתגוררה ברצועה דרך קבע באמצעות היתרים צבאיים. על פי החוק, שמונת ילדיה זכאים למעמד בישראל מכוח לידה, מאחר שנולדו לאם אזרחית ישראל. עם זאת, רק הילדה הבכורה, פ', נרשמה בפועל במרשם האוכלוסין הישראלי וקיבלה אזרחות ישראלית.

לאחר ההפצצה, פ' פעלה להוציא את ששת אחיה ששרדו מעזה ולהביאם לישראל על מנת להבטיח את שלומם. רק שנתיים לאחר מכן, ביום 08.07.2026, תואמה יציאתם של האחים מעזה. המחיר של העיכובים מצד הרשויות היה כבד. במשך שנתיים, נותרו ששת האחים לבדם באזור מלחמה, יתומים מאב ואם, וסבלו מעוני ורעב כבד. עבורם, כל עיכוב בהליכים היה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות.

משפחת כ' היא אחת ממאות משפחות שמכונות בנהלי הצבא "משפחה חצויה", כלומר כזו שבה אחד מבני הזוג תושב רצועת עזה והשנייה אזרחית ישראלית. בחירה קשה ניצבת בפני הורים במשפחות מסוג זה– או שיחיו בנפרד מילדיהם, או שיתגוררו ברצועת עזה לאלתר, כאשר שהיית בת הזוג הישראלית מותנית בהיתרים מהמת"ק הישראלי, שמתחדשים כל מספר חודשים. משפחת כ' בחרה באפשרות השנייה.

העתירה הראשונה - המאבק על הוכחת זהותם של ילדי משפחת כ'

ביום 16.07.2024 פנה המוקד בשמה של פ' לרשות האוכלוסין ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) על מנת לתאם את יציאתם הדחופה של אחיה. מספר שבועות לאחר מכן, ביום 07.08.2024, התקבל מענה לפניית המוקד, לפיו כניסתם לישראל של ששת האחים לא מאושרת מאחר שאינם רשומים במרשם האוכלוסין הישראלי כילדיהם של אמם המנוחה. במענה נכתב כי על מנת להוכיח את קשרם המשפחתי, הם נדרשים לבצע בדיקה גנטית בעזה.

המוקד קיבל את הדרישה לבדיקה גנטית, אך טען כי ההחלטה לפיה הבדיקה צריכה להיערך בשטחי עזה אינה סבירה בעליל. ראשית, בעקבות המלחמה מצב תשתיות הבריאות נמצא בקריסה והטיפולים הבסיסיים ביותר אינם זמינים בבתי החולים בעזה. שנית, ביצוע הבדיקה בעזה תחייב את ששת האחים ששרדו את ההפצצה להישאר באזור מלחמה לחודשים ארוכים בהם הם יהיו חשופים לסיכון ממשי לחייהם.  

המוקד ביסס את טענתו על מתווה המכונה "מתווה וחידי", שנוצר בעקבות עת"מ 58928-12-23 איה וחידי ואח' נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה ואח'. לפי המתווה, בכל מקרה של ילד לא רשום, תפקיד משפחתו סכום של 10,000 ש"ח כערבון.  לאחר ההפקדה יוכלו הילדים לצאת מרצועת עזה ולהיכנס לישראל, בתנאי שיעברו בדיקת רקמות במעבר לישראל. לאחר שתגיע ההוכחה הגנטית שהילדים הינם ילדי האם הישראלית, תושב הערבות למשפחה והילדים יוכלו להירשם כאזרחים ישראלים. המתווה לא ייושם במקרה של משפחת כ'.

לאחר חוסר מענה מצד הרשויות, הגיש המוקד ביום 23.10.2024 עתירה מנהלית בבקשה לאפשר את כניסתם של ששת ילדיה של האם המנוחה לישראל לצורך ביצוע הבדיקה, ולאפשר להם להישאר בישראל עד קבלת המענה לבדיקה. בתגובה לעתירה, טענה המדינה כי ההסכמה בעניין וחידי ניתנה בנסיבות מיוחדות ולפנים משורת הדין. לאחר דיון בעתירה, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה הבדיקה תבוצע במעבר "כרם שלום" בתיאום עם מתפ"ש ורשות האוכלוסין. אלא שכאשר פנה המוקד לרשויות על מנת לתאם את ביצוע הבדיקה הוא נתקל בסחבת וחוסר מענה.

העתירה השנייה – גרירת רגליים ועיכובים מצד הרשויות

בעקבות כך, הגיש המוקד עתירה נוספת ביום 11.09.2025, כשנה לאחר העתירה הראשונה, במטרה לתאם את הבדיקה בדחיפות ולאפשר לששת ילדיה של האם המנוחה להיכנס לישראל עד קבלת תוצאות הבדיקה. מאז הגשת העתירה הראשונה, הסתיימה הפסקת האש הזמנית, מה שהגביר את הסיכון הכרוך בשהייה ברצועת עזה. המדינה לא קיבלה את הבקשה לאפשר את כניסתם, אך הסכימה לבצע את הבדיקה הגנטית במעבר כרם שלום, שתואמה זמן קצר לאחר מכן. בחודש ינואר של שנת 2026, התקבלה מבית החולים תשובה כי ששת האחים הנדונים בעתירה ואחותם הגדולה הינם אחים ביולוגיים מאותה אם, שהינה אזרחית ישראל.

תשובה זו קיבלה משנה תוקף חוקי בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 11.02.2026. חמישה חודשים לאחר מכן, ביום 08.07.2026, יצאו האחים מרצועת עזה והגיעו לשטחי ישראל, שם פגשו את אחותם הגדולה לאחר שנים ארוכות של נתק.

נוהל "משפחות חצויות" - פגיעה בזכות לחיי משפחה

למרות ההצלחה, מקרה זה ממחיש את אחד הכשלים המשמעותיים ביותר בנוהל "משפחות חצויות" – הקרע שהנוהל מייצר בין הורי המשפחה לילדיהם. על פי הנוהל, ילדים ב"משפחות חצויות" רשאיות להישאר עם בני משפחתם בעזה רק עד גיל 18. כשהם מגיעים לבגרות, הם מחויבים לצאת מהרצועה ולהתנתק ממשפחתם וחייהם, ורשאים לחזור רק בנסיבות הומניטריות חריגות.

כדי להימנע ממצב שבו ייקרעו מילדיהם בהגיעם לגיל 18, ישנם הורים שבוחרים לא לרשום את ילדיהם במרשם האוכלוסין הישראלי. אלא שבמקרים רבים, אזרחות ישראלית חיוניות למשפחות אלו על מנת להבטיח את שלומם. כפי שראינו במקרה של משפחת כ', להיעדר הרישום במרשם האוכלוסין הישראלי היו השלכות מרחיקות לכת על חייהם של ילדי המשפחה שהתייתמו מהוריהם. מדיניות ההפרדה בין ילדים להוריהם במסגרת נוהל "משפחות חצויות" נותרה על כנה על אף מספר עתירות של המוקד וארגוני זכויות אדם נוספים לבג"ץ.