בית המשפט המחוזי למדינה בעקבות עתירת המוקד: יש להסדיר את שהייתה של אישה שחיה כל חייה במזרח ירושלים, למרות שבעלה נשא אישה נוספת; המקרה מדגיש את מדיניות האכיפה הסלקטיבית של המדינה כלפי תופעת הביגמיה

"יש לזכור כי את מלחמת החורמה בתופעת הביגמיה יש להפנות בראש ובראשונה כנגד מחולליה, ולא כנגד קורבנותיה"

(עע"מ 4821/21 , פלונית נ' שר הפנים, פסק דינו של כב' השופט גרוסקופף) 

ריבוי נישואין (פוליגמיה) הינה עבירה פלילית בישראל, לפי סעיף 176 לחוק העונשין התשל"ז-1977, שדינה מאסר. מסיבה זו, המדינה החליטה כי בנישואים שמערבים אישה אחת או יותר, לא ניתן להגיש או לחדש בקשת איחוד משפחות עבור אף אחת מהנשים. למרות שמטרת האיסור על פוליגמיה היא להגן על זכויותיהן של נשים וילדים, שלילת היתרי שהייה בישראל מטעם זה מביאה לתוצאה ההפוכה – הפרה חמורה של זכויותיהן. לצד כשלים מערכתיים נוספים במערכת הסדרת המעמד בישראל, הגבלה זו יוצרת מצבים שבהם נשים שחיו כל חייהן בירושלים המזרחית, מוצאות את עצמן בין לילה מחוסרות מעמד חוקי בישראל.

כזה הוא המקרה של ג', תושבת מזרח ירושלים שבשנת 2022, לאחר שלושה עשורים של חיים בעיר, גילתה כי בקשת שהייתה בישראל לא חודשה מאחר ובעלה נשא אישה נוספת.

ג' נולדה בשנת 1999 בבית לחם לאם תושבת הגדה ואב תושב ירושלים, ועברה זמן קצר לאחר מכן לירושלים, בה היא גדלה והתחנכה. על אף שניהלה את כל חייה בירושלים, והייתה בת לתושב קבע, ג' לא נרשמה באופן רשמי כתושבת ירושלים בגלל הצטברות נסיבות הכוללת את חוסר הנגישות הקיצוני ששרר אז בלשכת האוכלוסין במזרח ירושלים, וכן קיומם של חוקים בלתי חוקתיים שהיו בתוקף בשנים 2002-2005, לפיהם הוטלו הגבלות גיל (ולפרקים, איסור מוחלט) על רישומם של ילדים במסגרת הליך איחוד משפחות. בשנת 2004, בגיל 15, השיאה אותה משפחתה לגבר המבוגר ממנה ב5 שנים שהינו תושב ירושלים, והחל משנת 2015 היא החלה לקבל היתרי שהייה מכוח איחוד משפחות.

התפנית החלה לאחר  לידת ילדם האחרון, כאשר בעלה של ג' נשא אישה נוספת ללא ידיעתה והסכמתה. בעקבות זאת, בינואר 2022, החליטה המדינה לסרב לבקשתה לאיחוד משפחות. כך, נוצר המצב האבסורדי בו נותרה ג' חסרת כל מעמד בישראל, אחרי שלושה עשורים של חיים בירושלים ולמרות שחמשת ילדיה, כל אחיה ואביה הינם תושבי קבע.

ביום 08.02.2023, הגישה ג' בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים, על מנת לא להיות מופרדת מילדיה, ממשפחתה ולהיות מגורשת מהמקום בו היא מנהלת את חייה. בקשתה סורבה ביום 18.12.23, תוך טענה כי שר הפנים לא רואה לנכון להכריע ב"עניין פנים משפחתי" כמו נישואי ביגמיה, וזאת על אף שאותו עניין היה הסיבה לשלילת היתרי השהייה של ג' מלכתחילה. בעקבות הסירוב, פנתה ג' למוקד, שהגיש בשמה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בעתירה נטען כי תופעת הביגמיה ראוי שתיחשב כעבירה מגדרית שמהווה טעם הומניטרי לקבלת מעמד. מדובר בהחלטה שנעשית על פי רוב ללא הסכמתה של האישה ולעתים, כמו במקרה של ג', ללא ידיעתה. החלטה זו, שנכפית על האישה מבחוץ, שוללת אותה מעמדה החוקי ומאיימת לנתק אותה ממעגלי התמיכה הקרובים ביותר שלה – משפחתה וילדיה. בנוסף, המוקד ביקש מבית המשפט להתחשב בטובתם של חמשת ילדיה של ג', תושבי מזרח ירושלים, אשר שניים מהם סובלים ממחלות כרוניות. עוד התייחס המוקד לעובדה שג' שהתה בירושלים כל חייה ואביה תושב העיר, כך שאינה תושבת הגדה באופן מהותי. כן ציין המוקד את העובדה שג' הייתה זכאית למעמד עוד מילדותה, אך הוחרגה בניגוד לדין בשל נישואי הבוסר בהם הושאה.

בעקבות העתירה, הורה בית המשפט למשרד הפנים לבחון מחדש את החלטותיו. אלא שלאחר בחינה מחודשת, במסגרתה התייחס המשרד לנסיבות חייה של ג' בנפרד וקבע כי אין באף אחת מהן כדי להקנות לה מעמד הומניטרי, עמד משרד הפנים על החלטתו. לאחר מכן, המוקד הגיש עתירה נוספת בה הדגיש את העובדה כי ביתה של ג' סובלת מבעיה נוירולוגית וזקוקה לטיפול והשגחה. בעקבות כך, משרד הפנים ביקש לבחון מחדש את הבקשה פעם נוספת כדי להתייחס לעניינה של הבת. גם בפעם הזו, משרד הפנים חזר על סירובו והעתירה נמחקה. רק לאחר שהגיש המוקד עתירה נוספת, העתירה השלישית שהוגשה בעניין זה, קיבל בית המשפט את טענות המוקד בפסק דינו מיום 12.01.2026, והורה למשרד הפנים להעניק לג' היתרי שהייה מתחדשים בישראל. בית המשפט קבע כי עמדת משרד הפנים לפיה נישואי בוסר של ילדות הוא "עניין שכיח" בחברה הפלסטינית, ולכן הועדה לא יכולה לקבל אותו כטעם הומניטרי, מעלה תמיהה.

השימוש בטיעונים פטרנליסטיים של הגנה על נשים על מנת להצדיק מדיניות שבפועל פוגעת בנשים היא תופעה נפוצה במערכות שלטוניות רבות ברחבי העולם, לא כל שכן במצבים בהם קיימים יחסי כוח מועצמים בין השלטון לבין נתיניו (ראו בהקשר זה את מאמרה של האנתרופולוגית לילה אבו לוגוד, 2002, "האם נשים מוסלמיות צריכות הצלה?"). מערכת הסדרת השהייה בישראל מכוח איחוד משפחות הינה דוגמה מובהקת לתופעה זו.

במקרה של ג', בעקבות הצלחת העתירה, נמנע גירושה מהמקום שבו גרה כל חייה וניתוקה ממשפחתה. עם זאת, מדיניות משרד הפנים ששוללת מנשים בנישואי ביגמיה את מעמדן בישראל נותרה על כנה. כל עוד המדיניות הזו לא תתוקן מן היסוד, מי שימשיכו לשלם את המחיר הן נפגעות תופעות הביגמיה - ולא מחולליה.