בעקבות עתירת המוקד ולאחר מאבק בירוקרטי של 33 שנה: ניתן מעמד קבע לפלסטיני בעשור החמישי לחייו, שהתגורר כל חייו בירושלים המזרחית

עקב מדיניות הסחבת של משרד הפנים בטיפול בבקשות להסדרת מעמדם של ילדים שנולדו  לתושבי מזרח ירושלים הפלסטינים, אין זה יוצא דופן שזמן הטיפול בהן נמדד בשנים ואף עשורים. במהלך תקופה זו נאלץ הפונה לחיות ללא מעמד חוקי, ללא זכויות בסיסיות, תוך אי־ודאות מתמשכת ופגיעה יומיומית ביכולתו לנהל חיים תקינים. במופעים חמורים של אטימות מערכתית, טעויות של משרד הפנים אינן מתוקנות, אלא מונצחות לאורך השנים ואף משמשות בהמשך כנימוק “סביר” לדחיית בקשות נוספות..

טעויות אלו אינן נקודתיות ומקריות –  מקורן בכשלים מערכתיים באופן הטיפול של משרד הפנים בבקשות להסדרת מעמד. לאורך שנים ארוכות משרד הפנים לא פרסם את נהליו לרישום ילדים. למעשה, עד עתירת המוקד בעת"מ 727-06 נופל נ' שר הפנים (22.5.11) נהלים אלו כלל לא עוגנו. מצב זה, לצד הכאוס ששלט בלשכת רשות האוכלוסין, וחוסר הנגישות הפיזית אליה, מקשה על הורים להתמודד עם ההליכים הבירוקרטיים המורכבים והמשתנים להסדרת מעמדם של ילדיהם.

לאורך שנות עבודתו של המוקד, ניתן למנות מקרים רבים כאלה. בין המורכבים והממושכים בהם הוא המקרה של תושב ירושלים, ע', שנולד בשנת 1978 לאם תושבת ירושלים המזרחית ואב תושב הגדה המערבית. ע' נולד בבית, לידתו לא תועדה ומעמדו לא הוסדר בישראל, בשטחים או בכל מקום. אמו קיוותה לרשום אותו כתושב ירושלים, מולדתה, ולא יכלה לשער בנפשה כי הליך רישום זה יסתיים כאשר ע' מתקרב לגיל 50.

בעת שנולד ע' הנהיגה ישראל מדיניות אשר דחתה על הסף בקשות של נשים לאיחוד משפחות עבור בני זוגן. משרד הפנים הצדיק את מדיניותו בטענה שבחברה הפלסטינית נהוג שהאישה "הולכת אחרי בעלה" ולכן אין סיבה לתת מעמד בישראל לבן הזוג. מדיניות מפלה זו השתנתה בעקבות פסיקת בג"ץ רק בשנת 1994. שנתיים קודם לכן, בשנת 1992, הגישה אמו של ע' בקשה להסדיר את מעמדו של בעלה מכוח הליך לאיחוד משפחות, ולרשום את ילדיהם המשותפים כתושבי קבע בירושלים המזרחית. לאחר חמש שנים של אי-מענה, התברר כי בקשה זו אבדה. למרות שהטעות הייתה מצד רשות האוכלוסין, נאלצה המשפחה להיעזר בעורך דין ולהגיש בקשה חדשה.

בטעות מצערת נוספת, בעת הגשת הבקשה החדשה השמיט עורך הדין שטיפל בעניינה של המשפחה את שמותיהם של ארבעה מהילדים, ביניהם שמו של ע'. הטעות נבעה מכך ששמות אלו לא הופיעו על גבי ספח תעודת הזהות של אביו, ממנו הועתקו השמות לבקשה. האם הגישה בקשה מתוקנת בשנת 2000, ולאחר הליך ארוך ומסורבל שבמהלכו נדרשה אף לעתור לבג"ץ, כלל האחים ששמותיהם הושמטו קיבלו מעמד קבע, חוץ מאחד – ע'. מההחלטה לא ברור מדוע דווקא הוא הוחרג. ההסבר היחיד שסיפק לכך משרד הפנים מבוסס על טענה שגויה לפיה ע' לא הוזכר בבקשה משנת 2000, ו"לא ברור מהיכן צץ".

המשפחה לא ויתרה על רישומו, והגישה בקשה נוספת לרשום אותו עוד באותה השנה. ברם, בקשה זו היוותה רק צעד ראשון במסכת בירוקרטית שנמשכה 24 שנים וכללה את כינוסן של לא פחות משבע ועדות הומניטריות בין-משרדיות שדנו בתיק, ואינספור הליכים משפטיים. רק בשנת 2017, בעקבות ערעור של המוקד לבית המשפט העליון, הצליח ע' לקבל מעמד של תושב ארעי, אותו יש לחדש מדי שנה בכפוף לבדיקה ביטחונית ופלילית.

ביום 11.10.2020, הוגשה בקשה לשדרוג מעמדו של ע' למעמד קבע, שמטרתה הייתה לספק לו יציבות ותחושת ביטחון, בחלוף למעלה מארבעה עשורים של חיים בישראל וזיקה עמוקה למקום. בבקשתו, הדגיש המוקד כי חיים במעמד ארעי פוגעים בכבוד האדם ובזכותו להשתייך למקום בעולם ולהשתקע בו. מדי שנה, נדרש ע' להגיש בקשה נוספת לחידוש מעמדו בהליך מסורבל, שעשוי לא להסתיים במועד נוכח עיכובים תדירים מצד הרשויות, ולהותיר אותו בסכנת גירוש ומעצר.

למרות הטענות, הבקשה נדחתה על הסף בטענה הקלושה כי ע' לא החזיק מספיק זמן במעמד ארעי, ולכן לא היה זכאי לשדרוג במסגרת הקריטריונים שהוצבו בהליך. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מכך שבקשתו הראשונית הוגשה 28 (!) שנה קודם לכן, והסיבה שלא הוענק לו מעמד ארעי מוקדם יותר היא התנהלותה הפסולה והשרירותית של משרד הפנים. מאז שנת 2020 הגיש המוקד שני עררים פנימיים לרשות האוכלוסין במטרה לבטל את ההחלטה. חרף עשרות מכתבי תזכורת שנשלחו על-ידי עוה"ד של המוקד, לא התקבלה תגובה מרשות האוכלוסין במשך למעלה משנתיים. רק ביום 26.12.23 ניתנה החלטה באחד העררים, אשר דחתה אותו, תוך חזרה כמעט מילולית על נימוקי ההחלטה המקורית משנת 2020, מבלי לדון כלל בטענות החדשות שהעלה המוקד. נוכח היעדר ההכרעה הממושכת של משרד הפנים, ערער המוקד לבית המשפט מספר פעמים בטענת אי מענה. הערעור האחרון הוגש ביום 22.7.25.

לבסוף, ביום 28.10.2025, בחלוף 33 שנה מהבקשה הראשונה שהגישה המשפחה, קיבלה רשות האוכלוסין את טענתו של המוקד והעניקה לע' מעמד קבע בישראל.  החלטה זו מאפשרת לע', כיום גבר בן 47, יציבות ממשית במקום מגוריו לאחר שנים ארוכות של מאבק. לצד זאת, העובדה כי החלטה זו הגיעה בסופו של הליך כה ממושך, שנבע מטעות מנהלית והיה רווי בהחלטות שרירותיות וחסרות הצדקה, מעיד על הכשלים השיטתיים במדיניות רשות האוכלוסין כלפי הסדרת המעמד של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים, ועל מציאות החיים הבלתי אפשרית שמדיניות זו כופה עליהם.