ארגוני זכויות אדם לבג"ץ: יש למנוע מהתיקון הדרקוני לחוק כליאתם של "לוחמים בלתי חוקיים" להפוך להסדר קבע

מאז פרוץ המלחמה ביום 7.10.2023, נוהגת ישראל בתושבי רצועת עזה שנעצרו בישראל ובעזה עצמה כאילו חדלה מלהיות מדינת חוק הכפופה לחוקיה שלה והמחויבת לדין הבינלאומי. מזה קרוב לשנתיים שהיא כולאת מאות רבות של עזתים במחשכים, מבלי לגלות למשפחותיהם היכן הם מצויים, מבלי לאפשר לרבים מהם גישה לעורכי דין בתוך זמן סביר, וזאת תוך החזקתם בתנאי כליאה קשים ביותר, שאינם עומדים בסטנדרטים המינימאליים המחייבים, וללא מתן גישה לארגון הצלב האדום הבינלאומי. רבים מהעזתים נכלאו מתוקף הוראת שעה המהווה תיקון לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (להלן: חוק הלב"חים) שנחקקה בעקבות פרוץ המלחמה, ועד כה הוארכה, תוך שינויים, כבר 5 פעמים. בכל נוסחיה מאפשרת הוראת השעה כליאה ללא הליך מנהלי וללא ביקורת שיפוטית לתקופה ממושכת (החל מאוגוסט 2024 מדובר בפרקי זמן של 30 יום ו-45 יום בהתאמה; לעומת 45 יום ו-75 יום שנקבעו בנוסח הראשוני), וכן מניעת מפגש עם עורך דין למשך תקופת כליאה של 75 יום ואף יותר (האפשרות להארכה נוספת נקבעה בנוסח האחרון של הוראת השעה).

ביום 19.2.2024 עתרו לבג"ץ ארגוני זכויות האדם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם, גישה, עדאלה, בדרישה לביטול הוראת השעה בטענה כי מדובר בפגיעה קיצונית בזכויות לחירות, להליך הוגן, ולהיוועצות עם עורך דין, וזאת שלא לתכלית ראויה ובאופן שאינו צולח את מבחני המידתיות הקבועים בחוק כבוד האדם וחירותו. העותרים טענו כי הוראת השעה שינתה באופן קיצוני את הוראות חוק הלבח"ים, הבעייתי כשלעצמו, כי היא מרוקנת מתוכן כל ערבויות פרוצדורליות להבטחת זכויותיהם של כלואים לחירות, לחיים ולשלמות הגוף, וכי בנסיבות הקיימות נוצר "'חור שחור' במסגרתו שלומם, ביטחונם וזכויותיהם הבסיסיות ביותר של הכלואים מכוח החוק אינם מבוקרים על ידי גורם חיצוני כלשהו במשך פרקי זמן ארוכים ובלתי סבירים, תוך יצירת חשש כבד לחייהם ולשלמות גופם". חשש זה מקבל אישוש מטלטל, ציינו העותרים, מהודעות רשמיות של הצבא ועדויות של כלואים ששוחררו לעזה ש"שופכות אור על שורה של הפרות אשר עולות כדי סיכון ממשי לחייהם של הכלואים, לבריאותם ולשלמות גופם ונפשם"... לרבות מקרי מוות של כלואים (למידע נוסף, ר' פסק הדין בעתירה לסגירת מתקן כליאה שדה תימן והעתירה בעניין מתקן כליאה עופר).

בתגובתה המקדמית לעתירה מיום 20.5.2024 טענה המדינה כי תכליתה של הוראת השעה "לאפשר לגורמי הביטחון ולכלל גורמי המדינה העוסקים בדבר לממש את תכלית החוק והיא מניעת חזרתם למעגל הלחימה של גורמים המסכנים את ביטחונה של המדינה עקב השתייכותם לארגון טרור, והכל במהלך תקופת הלחימה. ללא התאמות אלה לא היה עולה בידי המדינה לבצע חקירות סיכוליות באופן אפקטיבי, שממצאיהן היו חיוניים במאמצי המלחמה".

למרות שהוגשה לפני למעלה משנה וחצי, העתירה עודנה מתנהלת בבג"ץ, וסופה לא נראה לעין, בעוד הוראת השעה מוסיפה להיות מוארכת מדי תקופה. כבהודעותיה הקודמות לבית המשפט, גם ביום 16.7.2025 עדכנה המדינה את בג"ץ באשר לשינויים האחרונים בהוראת השעה, ומסרה נתונים לגבי מספר הכלואים מתוקף חוק הלב"חים. בתגובה מיום 14.8.2025, טענו העותרים מצדם, כי בניגוד למוצהר, המדינה אינה שבה ובוחנת את נחיצות הוראת השעה, ושבה ומאריכה אותה, לאחרונה אף לפרק זמן ארוך יותר של 5 חודשים, במקום 4 כמקודם. על כן, טענו העותרים, נראה כי "מה שנחזה כהוראת שעה מלשון החוק הפך במרוץ הזמן למצב החדש הקבוע". זאת ועוד. על אף שתאריך פקיעת תוקף הוראת השעה היה ידוע מראש, נחקק התיקון החמישי לחוק בהליך בזק שלא איפשר לעותרים לקחת בו חלק, כהמשך ישיר של התנהלות הכנסת, "שלא מקיימת דיונים של ממש ובמקרה של התיקון הנוכחי, אף לא מאפשרת נציגות של החברה האזרחית...". העותרים הוסיפו וטענו כי הירידה הדרמטית במספר המעצרים החדשים מתוקף הוראת השעה, הבאה לביטוי בנתונים שמסרה המדינה בהודעותיה השונות, מעידה כי יש לחזור להסדרים המקוריים שהיו קבועים בחוק, כמתחייב מהחובה למידתיות.