המוקד בערעור לבית המשפט העליון: אין לגרש לעזה מוכת האסון והמלחמה אב לשני אזרחים ישראלים שמתגורר זה שנים בגדה המערבית

ביום 15.1.2025 הגיש המוקד ערעור מנהלי דחוף לבית המשפט העליון מטעמו של פלסטיני אשר חי זה 20 שנה בגדה המערבית ולו שני ילדים אזרחי ישראל החיים עם גרושתו בישראל, ואשר ישראל רוצה להרחיקו לרצועת עזה בהתבסס על כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין הפלסטיני שבשליטתה. הערעור הוגש נגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 31.12.2024 אשר אימץ את עמדת המדינה כי יש לגרש את המערער לרצועת עזה לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בישראל, ומאז עודו מוחזק במשמורת בגלל התנגדותו המשפטית לגירוש לעזה. החלטת הגירוש ניתנה על בסיס כתובתו הרשומה של האיש, חרף מגוריו הממושכים בגדה.

בערעור, הבהיר המוקד כי גירושו של האיש לעזה יעמידו בסכנת חיים כפולה: ראשית בשל המצב ההומניטארי הקטסטרופלי השורר ברצועה, ושנית בשל העובדה שבטרם עזב את הרצועה, על האיש נגזר עונש מוות על ידי ארגון חמאס. לפיכך, גירושו של האיש לעזה יהווה הפרה חמורה של עיקרון אי ההחזרה אליו מחויבת ישראל על פי המשפט הישראלי והדין הבינלאומי, המחייבים מתן הגנה זמנית מפני גירוש או הרחקה למקום בו יעמדו בסכנה חייו או חירותו של אדם. זאת ועוד. ככל שיגורש האיש לעזה, תישלל ממנו ומילדיו הזכות לקיים חיי משפחה, והדבר יפגע אנושות בטובתן של הילדים שהם, כאמור, אזרחי ישראל. המוקד ציין כי בקשתו של האיש לשינוי מען התקבלה בעבר ומימושה נמנעה בשל כליאתו; עוד ציין המוקד כי בפעם קודמת בה נעצר האיש בגין שהייה בלתי חוקית בישראל לאחר שנכנס למדינה לבקר את ילדיו, הוא שוחרר לגדה המערבית בתום ריצוי עונשו; וכי בשנת 2023, כאשר עמד להשתחרר מהכלא פעם נוספת, ולאחר שעתר לבית המשפט המחוזי, חזרה בה המדינה מההחלטה לגרשו לעזה, בהצהירה כי נפלה טעות בהחלטה, והוא שוחרר אף בפעם זו לביתו שבגדה.

בערעור, הבהיר המוקד כי הכרעת בית המשפט המחוזי לאשר את ההחלטה הנוכחית לגרש את האיש לעזה היא שגויה ופגומה מיסודה, שכן היא פוגעת אנושות בזכויות יסוד, בראשן הזכות לחיים וכן בזכות לחיי משפחה ובעיקרון טובת הילד. המוקד הוסיף וטען כי הטענה הביטחונית אותה העלתה המדינה בעניינו של האיש אינה יכולה להצדיק את גירושו לעזה שכן מדובר בסיכון עקיף, המיוחס לקרוב משפחה של האיש – מדרגת קרבה לא ידועה – ולא בסיכון ישיר. בנוסף, טען המוקד כי בית המשפט כלל לא שקל האם קיימת "הסתברות הקרובה לוודאות" ששלום הציבור יפגע אם ישוחרר האיש לביתו, אשר רק היא עשויה להצדיק פגיעה כה קשה בזכויות יסוד.

הדיון בערעור דחוף זה נקבע ליום 5.1.2026. וכך נגזר על האיש להיוותר בכלא במשך כשנה לאחר שסיים את ריצוי עונשו, כשגורלו וחייו תלויים על בלימה, וזאת עד שבית המשפט ימצא לנכון להכריע בתיקו.

יצוין כי במקרה דומה, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה שהגישה עמותת גישה בניסיון למנוע את גירושו לרצועת עזה של איש שחי בגדה המערבית קרוב לעשור, כמעט כל חייו הבוגרים. בפסק הדין קשה הלב והקטנוני, הותיר בית המשפט על כנה את החלטת המדינה לגרש את העותר לעזה עם שחרורו מהכלא. וזאת על אף הבהרת גורמי הביטחון (שנמסרה במעמד צד אחד) כי הסיכון הביטחוני שהועלה בתיק הינו "סיכון כללי" ואינו מיוחס לעותר באופן אישי. בהכרעתו, ביטל בית המשפט – תוך היתממות מעושה ומקוממת – את טענת העותרים כי גירוש לעזה מוכת האסון יעמיד את חייו של העותר בסכנה. תחת זאת, יצא בית המשפט בקביעות מחמירות לגבי התנהלותו של העותר בנוגע ל"חוקיות" מגוריו בגדה, ואימץ ללא ספקות את עמדת המדינה כי בשל המלחמה, "קיימת חשיבות מיוחדת למנוע שהות של תושבי רצועת עזה שאינם בעלי היתר גם באיו"ש. גם כאלו שלא התגוררו ברצועת עזה לאחרונה" (הדגשה הוספה). ערעור בעניין נדחה על ידי בית המשפט העליון ביום 11.12.2024 (עע"ם 70079-11-24), והאיש גורש לעזה.