שלילת מעמד קבע בשנת 2024: על פי נתוני משרד הפנים, בשנה זו נשלל מעמדם של 60 פלסטינים מירושלים המזרחית במסגרת מדיניות "הטרנספר השקט", בהם 33 נשים ושלושה קטינים

בינואר 2025, כבכל שנה, פנה המוקד להגנת הפרט אל משרד הפנים בבקשה לפי חוק חופש המידע, לקבלת נתונים על שלילת מעמדם של תושבי קבע בירושלים המזרחית בשנת 2024. הבקשה נשלחה במסגרת מאבקו של המוקד במדיניות "הטרנספר השקט" של פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, שראשיתה בשלהי שנת 1995.

על פי נתוני משרד הפנים שהתקבלו ביום 1.9.2025, בשנת 2024 הפקיעה ישראל את מעמדם של 60 פלסטינים מירושלים המזרחית, בהם 33 נשים ו-3 קטינים. 52 מהאנשים שמעמדם הופקע בשנה זו, היו מחוץ לישראל במועד ההפקעה. נתוני ההפקעות דומים לאלה של השנה הקודמת, שגם בה הופקע מעמד קבע מ-60 אנשים.

מהנתונים שהתקבלו ממשרד הפנים במהלך השנים עולה, כי בין 1967 ל-2024 שללה ישראל את מעמדם של 14,929 פלסטינים מירושלים המזרחית בעילה שמעמדם פקע "מתוכו הוא".

בנוסף ציין משרד הפנים, כי לא חלו שינויים במדיניותו מהשנים האחרונות, לפיה לא יישלל מעמדם של תושבי קבע המתגוררים בשכונות התפר בירושלים או שעברו להתגורר ביתר שטחי הגדה המערבית, וכן של תושבי קבע השוהים בחו"ל ומקפידים לבקר בישראל מדי תקופה.

כמו כן, על פי נתוני משרד הפנים, בשנת 2024 (נכון ליום 30.4.2025) הוגשו בלשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית 38 בקשות להשבת מעמד; אושרו 8 בקשות השבה אשר הוגשו בשנים שונות (לעומת 67 שאושרו בשנה הקודמת); ובקשה אחת שהוגשה בשנת 2024 סורבה "בשל מניעה פלילית", וכמו כן 2 בקשות נדחו עד להשלמת השנתיים בהן בוחן משרד הפנים את הבקשה על פי הנוהל.

בנוסף נמסר כי בשנת 2024, בחודשים ינואר עד אוקטובר (כולל), הוגשו 66 בקשות לאיחוד משפחות עבור ילדים; מתוכן אושרו 5 וסורבו 4.

המוקד מבקש להזכיר, כי מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית אינו כמעמדו של כל תושב קבע אחר – המדובר באיזור שסופח לישראל ועל תושביו נכפה מעמד של תושבות קבע בישראל. אלו הם תושביו הילידים של המקום, ואסור שמעמדם יהיה בר פקיעה או שלילה (למשל, מטעמים של הפרת אמונים) וגירושם ממולדתם בשל שינוי כפוי במעמדם הינו פסול בתכלית. המוקד חוזר על עמדתו, כי ככל שמדובר בתושבי ירושלים המזרחית, אשר פיסת ארץ זו היא ביתם, יש לקבוע כי רישיונות הישיבה שלהם בישראל אינם פוקעים גם בעקבות שהייה ממושכת בחו"ל או רכישת מעמד במדינה אחרת, וכי לא ניתן לשלול את מעמדם מכל טעם אחר.