ביום 29.5.2025 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בדרישה שמשטרת ישראל והצבא יאפשרו לכלל הפלסטינים שהם תושבי קבע של ישראל המתגוררים במובלעת סוואחרה א-שרקייה הנמצאת בתוך שטחה המוניציפאלי של ירושלים המזרחית אך מעברה האחר של חומת ההפרדה, לעבור בכלי רכב במחסום סוואחרה. עוד דרש המוקד בעתירה כי יפורסמו נהלי הטיפול בבקשותיהם של תושבים להוספה של פרטי הרכב שלהם לרשימת כלי הרכב שמעברם מותר, וכן לעדכון פרטי הרכבים הרשומים. כמו כן, ביקש המוקד כי יפורסמו נהלי העבודה של הוועדה הדנה בהשגות על החלטות סירוב לבקשות אלה, ופרטי הקשר של המטפלים בבקשות ובהשגות.
העתירה עוסקת במתן גישה סבירה לירושלים לתושבי העיר באמצעות מעבר בכלי רכב דרך המחסום המצוי במקטע חומת ההפרדה הבנוי בתוך שטח המסופח לירושלים. במובלעת שנוצרה כתוצאה מכך באזור סוואחרה א-שרקייה מתגוררים כיום כ-6,000 תושבים, המנהלים את חייהם בעיר ירושלים, בה הם עובדים, לומדים, מקבלים טיפולים רפואיים ועוד. בעתירה ציין המוקד כי עד לשנים האחרונות, בהתבסס על התחייבותה של המדינה בבג"ץ סלאמה (בג"ץ 1073/04), התאפשר לרוב תושבי המובלעת לעבור רגלית במחסום בכל שעות היממה וברכב במהלך שעות היום.
ואולם, טען המוקד, בשנים האחרונות נתקלים רבים מתושבי המובלעת בקשיים בעדכון פרטי הרכב שלהם חדש ברשימת הרכבים המותרים במעבר ותושבים חדשים במובלעת אינם מצליחים להיכלל בה. בנוסף, באוגוסט 2024 נמסר לתושבים כי במחסום ישנה רשימה חדשה של רכבים מורשי מעבר, אך לרבים התברר כי שמותיהם נשמטו ממנה, ופניותיהם בעניין לא הועילו, לרבות פניות שנשלחו אל כתובת הדוא"ל הייעודית שפורסמה במחסום.
המוקד ציין כי פניותיו לכתובת דוא"ל זו בעניינם של מספר תושבים נענו כולן במענה אחיד, לאקוני וסתום לפיו המבקש אינו זכאי לעבור במחסום באמצעות רכבו. זאת, ללא כל נימוק, או פירוט של הכללים לאישור או סירוב לבקשות – ואפילו במקרה בו מעבר הרכב הותר במשך כ-18 שנה ללא הפרעה. במענה האחיד נמסר בנוסף כי על המבקש לפנות ל"וועדה לאישור חריגים" ככל שברשותו מסמכים בדבר קיומן של נסיבות המצדיקות את החרגתו, אשר אם יתקבלו, ישלח לו זימון לוועדה, ואולם, גם בעניין זה לא נמסרו כל פרטים; לא פרטי קשר עם הוועדה, מיהם חבריה, ומהם נהליה. עד למועד הגשת העתירה, פניות המוקד לוועדת חריגים זו לא נענו, וחוסר השקיפות נותר בעינו.
בעתירה טען המוקד כי מדובר בפגיעה בזכות לחופש תנועה של התושבים, וזאת בניגוד לפסיקה שהתירה את הקמת חומת ההפרדה בתוואי זה, וכן כי התנהלות הרשויות בטיפול בבקשות בעניין נוגדת את חובת ההגינות וחובת הפרסום.