ביום 21.5.2020
עתרו המוקד להגנת הפרט וארגון אל-מיזאן לבג"ץ בדרישה לפעול לצמצום אוכלוסיית הכלואים, מבלי שיוחרגו מכך פלסטינים המסווגים כ"אסירים ביטחוניים", באמצעות הורדת תקן הכליאה, כדי שניתן יהיה לחזור ולהשתמש בכלי הקיצור המינהלי הקבוע בסעיף 68(ג') לפקודת בתי הסוהר. זאת בכדי להבטיח את בריאותם של כלל הכלואים, נוכח התפרצות מגפת הקורונה, שכן תנאי הכליאה הקיימים – ובראשם צפיפות היתר – אינם מאפשרים שמירה על הנחיות הבריאות ככלל, ובייחוד על ריחוק חברתי.
ביום 18.6.2020 הגישו העותרות
הודעת מעדכנת בעקבות הוצאתו של צו בתי הסוהר (שחרור מנהלי) (קביעת תקן כליאה), התש"ף-2020, אשר הותיר את תקן הכליאה על 14,000 כלואים, כפי שהיה קודם להתפרצות הקורונה. נראה כי ההחלטה שלא לשנות את תקן הכליאה לא התבססה על השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס השימוש במנגנון השחרור המינהלי, נטען בהודעה.
ביום 24.6.2020
דחה בג"ץ את העתירה, בהביעו את שביעות רצונו מהמענה אותו נותנים שב"ס והשר לביטחון פנים לשמירה על בריאותם של הכלואים נוכח המגפה. בקביעתו זו, נסמך בג"ץ על
פסק הדין שניתן ביום 6.4.2020 ב
עתירתה של לשכת עורכי הדין נגד השר לביטחון פנים (בג"ץ 2234/20), אשר עסקה בתנאי הכלואים בתקופת המגפה, תוך התמקדות בכלואים מעל גיל 60 ובסובלים ממחלות רקע. בג"ץ קבע, כי אין כל צורך להידרש לעניין הסעד הספציפי הנדרש בעתירת המוקד, שכן העניין עלה גם במסגרת עתירת לשכת עורכי הדין, שנדחתה לאחר שהרכב של שלושה שופטים השתכנע כי שב"ס נותן מענה מקיף ומקצועי בנסיבות המגפה. בכך התעלם בג"ץ מטענת המוקד ב
תגובתו מיום 8.6.2020 כי בפועל, עניין תקן הכליאה לא זכה להתייחסות של ממש בדיון ובפסק הדין בעתירת הלשכה.
המוקד מצר על כך ששב"ס לא עושה שימוש בכלי שגור ויעיל זה כדי להקל על צפיפות הכליאה, דבר שבהכרח יסייע בהתגוננות מפני תרחיש האימים של התפרצות המגפה במתקני הכליאה של שב"ס.