ביום 10.8.2016
הגיש המוקד עתירה על פי חוק חופש המידע לבית המשפט המחוזי בירושלים, להורות למרכז הלאומי לרפואה משפטית למסור את המידע המצוי בידיו, בעניין שלוש גופות המוחזקות בידי ישראל מאז האינתיפאדה השנייה, אשר היא אינה מצליחה לאתרן. כך התברר לאחר שגורמי הצבא פתחו מספר קברים בדרום הארץ – בעקבות עתירות שהגיש המוקד להשבת הגופות למשפחות – בהם על פי ההערכה אמורות היו להימצא שתיים מהגופות, אך אף אחת מהגופות שהוצאו מקבריהן לא תאמה את המטען הגנטי של בני המשפחות; במקרה השלישי לא ניתן היה לאתר את הגופה, בשל היעדר רישום מקום קבורה מדויק. משכך
מסרה המדינה בנובמבר 2014, כי "מוצו האפשרויות לאיתור[ן]... מבחינה מעשית אין אפשרות להשיבן למשפחות". בעתירתו למסירת המסמכים, הדגיש המוקד את חשיבותו המיוחדת של המידע המבוקש למשפחות הנעדרים, הממשיכות בעל כורחן במסע חיפוש אחר הגופות שנעלמו. עוד ציין המוקד את החשיבות הציבורית שבחשיפת התנהלותן של הרשויות, שהביאה להיעלמות גופותיהם של שלושת הפלסטינים.
בהמלצת בית המשפט,
הסכימה המדינה למסור לידי המוקד את החומרים המבוקשים מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, בכפוף לאישור מראש של גורמי הביטחון הרלבנטיים. אולם בהמשך
הבהירה המדינה, כי במסגרת זו
לא ימסרו פרטי מקום הקבורה, בשל התנגדות משטרת ישראל לחשוף מידע זה.
ב
תגובתו מיום 16.5.2017, מחה המוקד על התנהלותה המקוממת של המדינה וביקש מבית המשפט להורות לה להגיש כתב תשובה, אם לא יועבר במהרה מלוא המידע המבוקש בעתירה. כמו כן ביקש המוקד, כי המדינה תשקול שוב את עמדתה בנוגע למסירת פרטים בעניין מקום הקבורה של שלוש הגופות.
ביום 23.10.2017, לאחר התמהמהות נוספת, הגישה המדינה כתב תשובה לעתירה, במסגרתו הועלתה טענה חדשה, לפיה "המידע המצוי במכון לרפואה משפטית ביחס לגופות האלמונים כאמור... הוא מידע שנוצר כולו לבקשת המשטרה... ו
כל המידע האמור הינו חומר חקירה משטרתי...", אשר "
עליו לא חל חוק חופש המידע". משכך ביקשה המדינה לדחות את העתירה.
בעקבות דיון בעתירה שהתקיים בבית המשפט ביום 15.11.2017, הועברו לידי המוקד מסמכים נוספים הנוגעים למקום קבורת הגופות – אשר בכולם
הושחרה ההתייחסות למקום הקבורה – ובהם רישיונות קבורה מטעם משרד הבריאות, אישורי "בדיקה ושחרור גופה", והודעות פטירה מטעם משרד הפנים. זאת לאחר שניתנה לכך הסכמת המשטרה, ועל אף העובדה כי מדובר בטפסים ואישורים סטנדרטיים המוּצאים לקראת הבאתה של גופה לקבורה, ומבלי כל קשר לחקירת המשטרה.
ביום 18.3.2018 הוגשה
תגובה מטעם העותרים, במסגרתה דרש המוקד את חשיפת המידע המושחר הנוגע למקומות הקבורה, שהרי אין המדובר במסמכים מסווגים או משטרתיים. המוקד שב והדגיש, כי הקברים האמורים כבר נפתחו ונבדקו וכי הגופות האבודות אינן קבורות בהם. משכך, הטענה בדבר חשש כי מתחם הקבורה יהפוך ל"אזור עליה לרגל" או "אמצעי לשחרור הגופות" הינה בגדר אבסורד, ובייחוד שעה שבמקרים אחרים מסרה המדינה למשפחות אחרות את מיקומי הקברים המדויקים ללא כל בעיות.
ב
פסק דין, אשר ניתן ביום 27.3.2018, קבע השופט שחם כי "יש למסור את המסמכים האמורים לעותרים בלא השחרות או השמטות כלשהן", עד ליום 29.4.2018, וזאת משום ש"לא ניתן לאפיין אותם, ולו בדוחק, 'כמידע שנאסף או נוצר לצורכי חקירה'". כן קיבל בית המשפט את טענת המוקד, כי "לא הונחה תשתית של ממש לטענה... לפיה אין למסור פרטים מדויקים של מקום קבורתן של הגופות, מחשש להפיכת מתחם הקבורה לאזור בו יתקיימו הפרות סדר או עליה לרגל. קל וחומר שלא הונחה תשתית העשויה, על יסוד טענה זו, להקים חריג מן החריגים למסירת מידע המנויים בחוק חופש המידע".
בנוסף, הוטל על המדינה לשאת בשכר טרחת עו"ד מטעם העותרים בסך 10,000 ₪.
