בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט: משרד הפנים ניאות להשיב לפלסטיני מירושלים המזרחית את תושבותו שנשללה ממנו שלא כדין, ולהסדיר את מעמד ילדיו

ביום 16.7.2014 עתר המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים, להורות למשרד הפנים לבטל את החלטתו לשלול מפלסטיני – אשר נולד והתגורר כל חייו בירושלים – את המעמד היחיד בו החזיק בעולם: תושבות קבע במדינת ישראל. המוקד טען, כי ההחלטה על שלילת התושבות התקבלה בהליך רצוף טעויות ובניגוד לנהלי משרד הפנים עצמו וציין, כי כתוצאה מהחלטה שגויה זו נותרו גם חמשת ילדיו הקטינים של האיש, שנולדו לו מנישואיו לתושבת השטחים הכבושים, חסרי מעמד וזכויות.

בתשובתה לעתירה מיום 1.10.2014, סברה המדינה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי והיעדר ניקיון כפיים. לטענת המדינה, האיש ידע עוד בשנת 1997 כי תושבותו "פקעה", ועם זאת נמנע מלנקוט כל פעולה לשם השבתה משך שנים רבות. יתרה מזאת, טענה המדינה, גם כשפנה למשרד הפנים, בחר האיש להתמקד אך ורק בשאלת חוקיותה של ה"פקיעה", וזנח את הטענות לעניין השבת התושבות, משום שידע היטב כי "מעורבותו הענפה בפלילים" תעמוד לו לרועץ בהקשר זה. לגופה של העתירה טענה המדינה, כי שלילת מעמדו של האיש נעשתה כדין, לאחר שהתגורר במשך למעלה משבע שנים בשכונת א-ראם, הסמוכה מאוד לירושלים אך לא סופחה לישראל.

במסמך עיקרי הטיעון שהוגש לבית המשפט ביום 23.10.2014, הזכיר המוקד כי על פי מדיניותו של משרד הפנים, אין לשלול את תושבות הקבע ממי שעברו לגור בשכונות המצויות מעבר לגבול המוניציפאלי של ירושלים אך בצמוד לעיר. אי לזאת, טען המוקד, גם אם האיש התגורר תקופת מה בא-ראם, הרי שלא הייתה כל הצדקה לשלול את מעמדו בשל כך. אשר לטענת הסף בדבר שיהוי, הדגיש המוקד, כי בניגוד לטענת משרד הפנים, לא ניתנה לאיש כל הודעה רשמית אודות שלילת תושבותו; כל שנמסר לו בשנת 1997, עת הגיע ללשכת משרד הפנים על מנת לחדש את תעודת הזהות שבידו, הוא ש"יש בעיה עם התושבות" ושעליו להציג מסמכים להוכחת "מרכז חיים" בירושלים. האיש הניח, ובצדק, שמדובר בדרישה במסגרת בקשתו לחידוש התעודה. את הטענה לחוסר ניקיון כפיים דחה המוקד מכל וכל, ואף הדגיש כי בניגוד למתואר בכתב התשובה, האיש לא הורשע בפלילים מאז שנת 2007.

יומיים לפני מועד הדיון בעתירה הודיעה המדינה, כי מבירור מחוּדש שערכה מול המשטרה עולה, כי לא עומדת כנגד האיש מניעה פלילית. לאור זאת, הציעה המדינה לתת לאיש מעמד ארעי (אשרת א/5) לשנתיים, לאחריהן – באין מניעה ביטחונית או פלילית – יוּשב לו מעמד הקבע בישראל. המוקד סירב להצעה, שכן זו לא כללה כל התייחסות להסדרת מעמדם של הילדים. בדיון שהתקיים ביום 28.10.2014 הציע בית המשפט מתווה, לפיו האיש וחמשת ילדיו יקבלו מעמד ארעי לשנתיים, לאחריהן ישודרג מעמדם למעמד של תושבי קבע בישראל – זאת, ככל שלא תחול על האב כל מניעה ביטחונית או פלילית במהלך התקופה, שכן אזי יבוטל גם מעמדם של הילדים. המוקד הסכים למתווה שהוצע, אולם המדינה ביקשה שהות של שבועיים להצגת עמדתה.

ביום 11.11.2014 הודיעה המדינה, כי היא נכונה לתת לילדיו של האיש אשרה מסוג ב/1 – אשרת תייר, שאינה מקנה זכויות סוציאליות – למשך השנה הראשונה, ובלבד שיחזיקו בדרכון ירדני. במהלך השנה השנייה יוכלו הילדים לקבל מעמד ארעי, ועם שדרוג מעמדו של אביהם – ניתן יהיה להגיש עבורם בקשה למעמד קבע. המוקד התנגד להצעה, ועמד על כך שמעמדם של הילדים יושווה למעמד אביהם, כפי שהיה מתאפשר לולא שלל ממנו משרד הפנים את התושבות. זאת ועוד. המוקד מחה על הדרישה שהציבה המדינה, להוציא לילדים דרכונים ירדניים כתנאי להסדרת מעמדם. המוקד הדגיש, כי הילדים נולדו בישראל ואין להם כל קשר לירדן, ואף הביע חשש שמא משרד הפנים ינצל את המצב על מנת לטעון בעתיד כי הילדים רכשו מעמד במדינה אחרת (כפי שקרה כבר בעבר).

בדיון שנערך ביום 24.11.2014 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה בשנה הראשונה יקבלו הילדים אשרת ב/1, מבלי שיצטרכו להחזיק בדרכון ירדני, ולמן השנה השנייה יושווה מעמדם לזה של אביהם.