ביום 23.11.2010 ביקש פלסטיני תושב ישראל לחדש את תעודת זהותו במשרד הפנים. בהתאם לנהלים שרווחו באותה עת, הגיע האיש ללשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית, מצויד במסמכים המעידים כי מרכז חייו בישראל. בעודו בלשכה, מסר לו פקיד במקום כי על אף רישומו כמי שמתגורר בעיר העתיקה, "יודעים" פקידי הלשכה כי "בעצם" הוא מתגורר דווקא בכפר עקב – שכונה אחרת בירושלים המזרחית. הפקיד סירב להנפיק לאיש תעודת זהות שבה תירשם כתובתו בעיר העתיקה, והתנה את חידוש התעודה בשינוי הכתובת לכפר עקב. קרוב לשנה ניסה האיש לחדש את תעודת הזהות, אולם משרד הפנים עמד בסירובו.
ביום 2.10.2011
עתר המוקד לבג"ץ, להורות למשרד הפנים לחדש את תעודת הזהות מבלי להתנות זאת בשינוי כתובת. כמו כן ביקש המוקד להורות למשרד הפנים להשוות את הנוהל לשינוי כתובת לתושבי ישראל (בעלי מעמד קבע ומעמד ארעי) לזה של אזרחים. המוקד טען, כי ניסיונו של משרד הפנים לשנות את כתובתו של האיש באופן יזום, בכפייה ובניגוד לכתובת הנטענת והמוכחת על ידו, עומד בניגוד ל
הוראות חוק מרשם האוכלוסין. המוקד הוסיף, כי החלטת משרד הפנים מפלה את האיש ביחס לאזרחיה של ישראל, בעניינם לא מנהלת המדינה חקירה קדחתנית לשם שינוי כתובתם מרחוב אחד למשנהו.
למחרת הגשת העתירה, ובעקבות התחייבותו ב
עתירת האגודה לזכויות האזרח (בג"ץ 6825/07), פרסם משרד הפנים נוהל חדש לשינוי כתובת, הקובע כי תושבים, כמו אזרחים, יוכלו לשנות את כתובתם בסניפי הדואר. הנוהל החדש מבטל את הדרישה מתושבי קבע, להציג מסמכים המוכיחים מרכז חיים, כתנאי לשינוי כתובת. על פי הנוהל החדש, פקיד רשאי לדרוש מתושב קבע מסמכים כאלה רק אם יש לו יסוד סביר להניח שמעמדו של התושב פקע.
בסוף יוני 2012, לאחר שנערך לאיש שימוע נוסף, הודיע משרד הפנים כי יחדש את תעודת הזהות שלו ובה תירשם כתובתו בעיר העתיקה. לבקשת המוקד,
מחק בית המשפט את העתירה, והטיל על משרד הפנים לשלם הוצאות משפט.
