פסיקה במבחן
|
|
בתי המשפט בישראל בראי זכויות האדם
|
|
למעלה מארבעים שנה מפירה ישראל בשיטתיות את זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים, ואת חובותיה מתוקף המשפט הבינלאומי. ישראל פתחה בפני האוכלוסייה הפלסטינית את שערי מערכת המשפט שלה והפקידה בידי בתי המשפט את תפקיד הפיקוח על חוקיות הממשל הצבאי ופעילות שלוחיו ועל תוצריו הבירוקרטיים של הכיבוש. אלפי עתירות ותביעות הוגשו במהלך השנים לבתי המשפט בישראל. המוקד להגנת הפרט נוטל חלק בפעילות משפטית זו ומאז הקמתו הגיש לבתי המשפט למעלה מ-3000 הליכים.
הרשות השופטת זנחה את תפקיד הפיקוח שהוטל עליה - פעמים רבות בוחרים השופטים לצדד בעמדת המדינה, לפעמים מבלי למתוח עליה ביקורת. החלטות מתבססות על "חומר ביטחוני חסוי", ללא מתן אפשרות לעיין בו, ומכאן, מבלי אפשרות להשיג עליו. באמצעות פסיקות המאשרות את התוקפנות הישראלית, מאפשרים שופטי ישראל להמשיך בכיבוש, תוך מצג שווא של שמירה על זכויות האדם.
בתי המשפט בישראל מעניקים, במישרין או בעקיפין, הכשר משפטי לפעולות הכיבוש. כך נתן בג"ץ לגיטימציה משפטית וציבורית להקמת התנחלויות חדשות והרחבת הקיימות; הפקעת קרקעות; הריסת בתים; בניית חומת הפרדה בעומק השטח הכבוש; הגבלת תנועה בתוך השטחים הכבושים ומניעת כניסה אליהם ויציאה מהם; ענישה קולקטיבית; הטלת מצור על עזה - הכולל בין השאר את סגירת המעברים הן בפני אנשים והן בפני סחורות; מניעת יציאתם של חולים לקבלת טיפול רפואי בחו"ל, או כניסת חולים לקבלת טיפול בישראל; מעצרים מינהליים; חיסולים ממוקדים; ואי-מיצוי הדין עם מדינת ישראל ושלוחיה, המפירים תדיר את זכויות הפלסטינים, תוך פגיעה ברכושם, בגופם ובנפשם.
במדור זה נציג ביקורת שיפוטית על פסקי דין של בג"ץ ושל בתי משפט אחרים בראי זכויות האדם.
|
|
|
|
|
|