המוקד להגנת הפרט - "בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה": ברוב דעות, הרכב מורחב של בג"ץ הורה על ביטולו של החוק השולל קצבאות מהורים לקטינים המרצים עונש מאסר בשל עבירות ביטחון. הביטול הושהה בשנה כדי לאפשר לכנסת לתקן את החוק
חזרה לעמוד הקודם
11.07.2021

"בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה": ברוב דעות, הרכב מורחב של בג"ץ הורה על ביטולו של החוק השולל קצבאות מהורים לקטינים המרצים עונש מאסר בשל עבירות ביטחון. הביטול הושהה בשנה כדי לאפשר לכנסת לתקן את החוק

ביום 21.4.2016 עתרו לבג"ץ עדאלה, המוקד להגנת הפרט, א-דמיר, ו-DCI-Palestine, בדרישה לבטל את חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו-2015, במסגרתו נקבע סעיף 325(ב) בחוק הביטוח הלאומי, השולל קצבאות של המוסד לביטוח לאומי מהורים של קטין המרצה עונש מאסר בגין הרשעתו ב"עבירת ביטחון... שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור", למשך תקופת מאסרו. הארגונים טענו כי הסעיף מפלה על רקע לאום, מאחר שפלסטינים מהווים את הרוב המכריע של אוכלוסיית הקטינים המורשעים בעבירות ביטחון, לרבות עבירות של יידוי אבנים, במדינת ישראל. כן טענו הארגונים כי מדובר בשימוש פסול ובלתי חוקתי בקצבאות שתכליתן סוציאלית, כאמצעי ענישה.

בפסק דין מיום 8.7.2021, בהכרעה של חמישה מול ארבעה שופטים, קיבל בג"ץ את העתירה וקבע כי החוק יבוטל בתוך 12 חודשים כדי לתת למחוקק שהות לגבש הסדר מתוקן. בפסק הדין נקבע כי ההסדר המדובר גורם לפגיעה בזכותם של הורי הקטינים לשוויון חוקתי, המהווה חלק מכבוד האדם, וכי הוא אינו עומד "באמות המידה החוקתיות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". ההסדר שנחקק שולל באופן גורף זכאות לגמלאות שונות (ולא רק קצבת ילדים) מהוריו של מבצע העבירה ולא ממבצע העבירה עצמו, וזאת מבלי שנבחנה התנהלותם בזיקה לעבירה שביצע ילדם, ומבלי שניתנה להם זכות טיעון. ההבחנה שיוצר התיקון בין הורים של קטינים מורשעים להורים אחרים, כתב השופט פוגלמן, "פוגעת בהתייחסות לאדם כיצור אוטונומי. שלילת הקצבאות ... משמיעה מסר חברתי כי הפסול שדבק במעשי הקטינים, מכתים גם את הוריהם... מבלי שנדרשת כל התייחסות להורה עצמו, אף לא שמיעתו". השופטת ברון הוסיפה בעניין כי "שלילת הגמלה היא בבחינת 'בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה'... העולה לכדי ענישה קולקטיבית" (הדגשה במקור). משכך, נוכח קיומם של "שלל מנגנונים מאזנים שיאפשרו פגיעה מידתית יותר בזכויות", כלשון השופטת ברק-ארז, מדובר בהסדר בלתי מידתי. הנשיאה חיות הדגישה בעמדתה כי הסדר גורף שכזה הינו "חריג ביותר בנוף דברי החקיקה הקיימים בדין הישראלי, המסדירים את אחריותם של הורים למעשי ילדיהם". השופטת ברק-ארז אף ציינה כי ההסדר הינו בעייתי בשל תחולתו הגורפת ללא הבחנה בין העבירות לפי דרגת חומרתן מתוקף דיני העונשין.

בפסק הדין הובעה ביקורת רבה על כך שהחוק אינו מפורש דיו בכל הנוגע לזהותו של הגורם המוסמך וההליך הדרוש להכרעה האם הקטין הורשע בעבירה "שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור". זאת משום ש"ככלל, מניע או מטרה לביצוע עבירה אינם מהווים חלק מהגדרת העבירה" ואינם נכללים בכתב האישום ובפסק הדין לגבי מרבית העבירות עליהן חל התיקון – לרבות העבירה של יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה. כך למעשה מותיר הסעיף בידי פקיד משרד הפנים את ההכרעה בשאלה שיפוטית מובהקת. דבר זה, ציין המשנה לנשיאה בדימוס מלצר, אף מהווה פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות "ומסירת עניין שיפוטי מובהק לאורגן של הרשות המבצעת". יצוין כי בעניין זה, הודיעה המדינה במהלך הדיונים על נכונותה לקדם תיקון של החוק, כך שסעיף 325 יופעל רק על בסיס קביעה מפורשת של בית המשפט שדן בהליך הפלילי כי המדובר ב"מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור.

השופטים לא הכריעו בנוגע לטענת העותרים כי מדובר באפלייה על רקע לאום. בהקשר זה ציינה השופטת ברק-ארז, כי הנתונים לגבי קטינים שהורשעו בעבירות ביטחון הינם מעורפלים מכדי להגיע להכרעה חד משמעית האם מדובר ב"אפלייה תוצאתית", אך "צל כבד אופף את התשובה" לכך.

הנשיאה חיות היא שהעלתה את ההצעה לדחות את ביטולו של הסעיף בשנה כדי לאפשר את תיקונו, וזאת מכמה טעמים: העובדה כי עד כה החוק יושם רק לגבי 10 קטינים (נכון לפברואר 2021); העובדה כי כיום הוא אינו מיושם כלל, בין היתר, בשל קשיים "הנוגעים למנגנון העברת המידע לביטוח הלאומי"; והעובדה כי "נעשים מאמצים" לתיקונו. הנשיאה הוסיפה כי מתן שהות למחוקק יש בה "כדי לקדם את הדיאלוג החוקתי בין הרשויות ומשום הכרה בריסון הנדרש מבית המשפט בבואו להורות על בטלותו של חוק שהוציאה הכנסת תחת ידיה".