פלסטינים מרצועת עזה הנשואים לתושבות או אזרחיות ישראל אינם רשאים לגור בישראל עם בנות זוגם, בשל מגבלות
חוק האזרחות והכניסה לישראל, ו
האיסור הגורף על הליכי איחוד משפחות עם תושבי הרצועה. בנות הזוג והילדים הישראלים נאלצים לפיכך לחלק את חייהם בין ישראל לעזה, והם תלויים באישור הצבא כדי להיכנס לעזה ולהתאחד לזמן מה עם אבי המשפחה וקרובים אחרים. זאת ועוד. מרגע הגיעם לבגרות, ילדים ממשפחות "חצויות" כאלה
אינם מורשים כלל לבקר בעזה, אלא בהתקיים נסיבות הומניטריות חריגות, דוגמת מחלה קשה או מותו של האב.
ביום 21.1.2021
עתר המוקד לבג"ץ בשמם של אישה גרושה אזרחית ישראל ושני ילדיה בני 10 ו-4, אשר אביהם מתגורר ברצועת עזה. מאז התגרשו ההורים לפני כשנתיים, ביקרו הילדים את אביהם בעזה מפעם לפעם. בכל ביקור, נהגה אמם ללוותם עד למפגש עם האב, ואז היתה שבה לישראל עד למועד בו היתה יוצאת שוב לעזה כדי לאוספם – וזאת באישורו של הצבא, ובהתאם לנוהג המקובל במקרים אלה, העולה בקנה אחד עם ה
נוהל הצבאי המסדיר את כניסתן לרצועה של משפחות חצויות. בשל הקורונה לא התאפשר לילדים לבקר את אביהם זה קרוב לשנה. ואולם, לאחרונה, בקשתו השגרתית של המוקד לצבא להתיר את ביקורם של הילדים, ולהתיר את כניסתה של האם לעזה לצורך ליוויים לשם, נענתה בסירוב כדלקמן: "[האם] – מסורבת לאור אי עמידה בקריטריונים (כפי שאף מצוין בפנייתכם אין קשרי משפחה בין המבקשת לבין תושב הרצועה). יודגש כי לאחר בחינת הנסיבות המפורטות בפנייתכם לא נמצא מקום לחרוג מהמדיניות בעניינה של המבקשת".
הצבא לא התעלם מכך שסירובו במקרה דנן יוצר בעיה: כיצד יבקרו שני הילדים הקטנים את אביהם בעזה מבלי שאמם תיקח אותם לשם? (ויוזכר שהאב אינו רשאי להיכנס לישראל כדי לאסוף את ילדיו בעצמו). לפיכך, בהמשך תשובתו, הפנה אותם הצבא לאפיק ביורוקרטי חלופי – וחסר לב: "[לילדים] ניתן להגיש בקשה להיתר חריג לכניסה ללא ליווי הורה...". כך, כפשוטו, שלח הצבא את המשפחה לטרוח ולבקש ממנו אישור מיוחד ש"יאפשר" לילדים הקטנים לנסוע לבקר את אביהם בעזה מבלי שאמם תתלווה אליהם במעבר ארז, על כל הכרוך בחצייתו, ובייחוד בנסיבות המוקצנות של מגיפת הקורונה.
בעתירה ציין המוקד כי סירובו של הצבא להתיר לאם להביא את ילדיה לעזה, מהווה החלטה בלתי סבירה, הגורמת לפגיעה קשה בזכויות יסוד, בראשן הזכות לחיי משפחה והזכות לחופש תנועה, ונוגדת את עיקרון טובת הילד.
