ביום 30.3.2020, בעיצומו של משבר הקורונה,
התיר בג"ץ את הריסתה של קומת מגורים במבנה בן שלוש קומות בכפר כובר. בדירה, ששכנה בקומה העליונה של הבית, התגוררו הוריו של נאשם במעורבות בביצוע הפיגוע מיום 23.8.2019 בו נהרגה רנה שנרב. בג"ץ אף אישר את שיטת ההריסה בכלים כבדים, שנבחרה על ידי הצבא, למרות חוות הדעת ההנדסית שהציג המוקד לפיה יש חשש ממשי לפגיעה קשה לקומת הקרקע במבנה, בבעלותה של דודתו של המפגע.
אור ליום 11.5.2020 – חרף
בקשות המוקד שלא להרוס בתים כל עוד שוררת אימת הקורונה – הגיעו כוחות צבא לממש את צו ההריסה כפי שאושר בבג"ץ. כפי שצפה המהנדס מטעם המוקד, ובניגוד להתחייבויות המדינה בבית המשפט, נגרמו לקומת הקרקע נזקים קשים והיא הפכה למסוכנת למגורים.
בנוסף, כפי שפירט המוקד ב
מכתב לצבא מיום 14.5.2020, על פי מידע שמסרו תושבי הכפר, כוחות הצבא גרמו לנזקים נרחבים ומיותרים לגדר המבנה, עקרו מספר עצים, רמסו את אדמת הגינה והרסו את בריכת ההשקייה שבחצר הבית. כך גם ניזוק צינור המים המשמש הן את קומת הקרקע במבנה והן את השכנים. פסולת בנייה הותרה בשטח, וחסמה את הגישה לבית שכן בו גרות ארבע משפחות. זאת ועוד. עמוד טלפון הופל, וכתוצאה מכך כל תושבי השכונה נותרו ללא שירות קווי במשך יממה; עמוד חשמל מרכזי נפגע, והותיר את רוב הכפר ללא חשמל במשך יממה.
במכתבו ציין המוקד כי המדובר בנזקים קשים, החורגים באופן בוטה מצו ההריסה, אותו הכשיר בית המשפט, כתמיד, בעילה של הרתעה, וכי נראה כי המדובר במעשים אותם יזמו הכוחות בשטח ממניעים של נקמה. המוקד הבהיר, כי אחריות הצבא למנוע נזקים נוספים ומיותרים שכאלה. המוקד הזכיר את דברי השופט פוגלמן בדיון: "כפי שפסקנו, למפקד יש אחריות. אם המפקד חושב שיש סיכוי שההריסה תפגע בבית הוא חייב לאטום אותו. הוא לא יכול לגלגל את האחריות הזו על מישהו אחר". לאור זאת, דרש המוקד, כי הצבא יקיים בדיקה מעמיקה של האירוע, ויבהיר כיצד בכוונתו למנוע התנהלות שכזו בעתיד.
