בחודשים האחרונים, הגיש משרד הפנים סדרת בקשות בנוסח אחיד לבית הדין לעררים למחיקת עררים שעניינם אי מענה לבקשות לאיחוד משפחות או לרישום ילדים בירושלים המזרחית. בבקשת המחיקה –
נגדה יצא המוקד נחרצות – הציג משרד הפנים "תוכנית עבודה" להתמודדות עם העומס הכרוך בטיפול בבקשות. על פי תוכנית העבודה המוצהרת, בין היתר, עד סוף דצמבר 2020 תינתן החלטה סופית בבקשות לרישום ילדים אשר נותרו פתוחות משנת 2018.
בהסתמך על תוכנית זו, ביום 14.7.2019
מחק בית הדין לעררים על הסף ערר שהגיש המוקד בעניין בקשה לרישום ילדים משנת 2018, וזאת
על אף שמשרד הפנים כלל לא ביקש את מחיקתו. פסק הדין מבוסס על החלטת בית הדין בתיק אחר, "שנושאו דומה", בו אכן הגיש משרד הפנים את בקשתו למחיקה, ולא מופיעה בו כל התייחסות לגופו של המקרה: העובדה כי משרד הפנים מותיר זה זמן ממושך שני ילדים, המשתייכים לאוכלוסייה הפלסטינית הילידית של ירושלים, ללא כל מעמד בעולם וללא זכויות סוציאליות. השניים מצויים בחזקתה של סבתם הירושלמית. בקשות לרישומם הוגשו החל משנת 2015 אך נותרו ללא מענה; בקשה נוספת לרישומם, מראשית 2018, עודנה "בטיפול" למעלה משנה ממועד הגשתה.
משכך, ביום 25.7.2019 הגיש המוקד
ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, אשר הכשיר – מיוזמתו – "המשך פגיעה מוכחת בזכויות יסוד ללא שניתן לעניין טעם המצדיק פגיעה זו", ואף מבלי שנתן לעוררים את זכות התגובה בטרם מחיקת הערר. עוד טען המוקד, כי בית הדין לא סיפק כל נימוק של ממש לקביעתו – המצדדת בטענת משרד הפנים – לפיה "קבלת ערר משמעו [כך במקור] העדפת העורר על יתר המבקשים והכשלת התוכנית".
המוקד הרחיב בטענותיו נגד קביעת בית הדין, לפיה "התוכנית מציגה לוח זמנים סביר בהתחשב במצב הקיים". המוקד חזר והבהיר, כי התנהלותו הפגומה של משרד הפנים כלפי אוכלוסייתה הפלסטינית של ירושלים המזרחית גורמת לפגיעה קשה ביותר לילדים מחוסרי מעמד, תוך הפרה בוטה של זכויות יסוד, בראשן הזכאות לזכויות סוציאליות ועקרון טובת הילד. המוקד הבהיר, כי עומס העבודה האדיר בלשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית – בעטיו לכאורה ביקש משרד הפנים את מחיקת העררים – כלל אינו "גזירה משמים", אלא תולדה ישירה של החלטת משרד הפנים עצמו לחייב את האוכלוסיה הפלסטינית של ירושלים המזרחית לפנות אך ורק ללשכה זו לצורך שירותים – בניגוד לשאר תושבי המדינה הרשאים לפנות לכל לשכה בה יחפצו. המוקד גרס כי כבילתם של התושבים ללשכה זו הינה רכיב בהתעמרותו השיטתית של המשרד בתושבי העיר הפלסטינים, וניסיונו להביא לעקירתם מן העיר. כך גם באשר להכבדה היתרה הנגרמת לפקידי הלשכה בשל חוק האזרחות והכניסה לישראל – חוק דרקוני ומפלה, אשר משרד הפנים עצמו יזם. המוקד טען, כי משרד הפנים הוא האחראי הישיר לטיפול הפוגעני והמפלה באוכלוסייה הפלסטינית של העיר וכי עליו לשאת במלוא נטל ההתמודדות עם ההשלכות הקשות של צעדיו הפסולים, ולא להטילו על כתפי הפונים.
