זה שנים שהמוקד להגנת הפרט מטפל במקרים של פלסטינים מירושלים המזרחית אשר אינם מחזיקים במעמד אזרחי חוקי במקום כלשהו בעולם כולו. זכותו של כל אדם לנתינות היא זכות בסיסית, הנובעת מן הזכות לכבוד ולחירות. היא מרכיב חיוני ומכונן בזהות האנושית, ומבטיחה לאדם נקודת זינוק ראשונית בעמידה על זכויותיו.
הנסיבות האישיות בגינן נותרים אנשים מחוסרי מעמד הינן מגוונות ביותר, אך הפן השווה של מקרים אלו, הוא כי כל עוד הם אינם רשומים, חייהם אינם חיים. אדם ללא מעמד הוא אדם שזכויותיו וחירויותיו נשללות, וכבודו נרמס. אנשים מחוסרי מעמד חיים ללא כל זכויות סוציאליות, ללא כל תיעוד באשר לזהותם, הם אינם יכולים להירשם למוסדות חינוך, להתפרנס כחוק ובכבוד ולהתחתן כדין, וכל העת הם חשופים לעיכובים בגין שהייה בלתי חוקית ואף ל
סכנת גירוש.
מצבם של מחוסרי המעמד הוא על פי רוב תולדה של נסיבות חייהם הייחודיות בשילוב עם התנהלותו ערלת הלב של משרד הפנים. מניסיון המוקד במקרים כאלו – הן כאשר
שני הוריו של מחוסר המעמד הם מירושלים המזרחית, והן כאשר
רק אחד מההורים הינו תושב העיר – עולה כי משרד הפנים לא רק שאינו נחלץ לסייע לאנשים מרקע מוחלש בבואם לרשום את ילדיהם, אלא אף מכביד עליהם. גם כאשר תושבי העיר אשר ילדיהם אינם רשומים נעזרים בארגונים דוגמת המוקד, צליחת הליך הרישום אורכת שנים, ולא פעם הילדים זוכים במעמד כלשהו רק לאחר שכבר הגיעו לבגרות. עבור האדם המקבל לבסוף מעמד, מדובר בתפנית הרת גורל, שכן נפתחת בפניו האפשרות – שנדמית לרוב כטריוויאלית – לחיות כאחד האדם.
כך במקרה של צעיר יליד 1999, בן להורים תושבי ירושלים המזרחית, אשר לאחרונה, בסיועו של המוקד, קיבל מעמד ארעי – במסגרת בקשה לרישומו במשרד הפנים אשר הוגשה בשנת 2014 – לאחר שבמשך עשרים שנות חייו הראשונות היה מחוסר מעמד בעירו ובעולם כולו. הצעיר, בדומה לאחותו ילידת 1997 אשר הליכי הרישום בעניינה עודם מתנהלים, נולד בבית חולים בגדה המערבית בשל קשיים כלכליים של המשפחה, אך מרבית חייו התגורר בירושלים המזרחית ולשם כל זיקותיו. אמו של הצעיר הינה חירשת המתקשה מאוד בדיבור, אשר התאלמנה מאביו בשנת 2004.
מספר בקשות שהגישה האֵם לרישום בנה במרשם האוכלוסין נדחו על ידי משרד הפנים משום שלא יכלה לשלם את אגרת הרישום. לבסוף, במאי 2014 עלה בידיה להגיש בקשה חדשה. בספטמבר 2015 החל המוקד לסייע למשפחה בעניין מול פקידי משרד הפנים. בפניותיו למשרד הפנים, צירף המוקד מסמכים ממסמכים שונים המעידים על קיום מרכז חיים בירושלים. ואולם, במענה מיום 3.5.2016, לאחר תזכורות רבות ששלח המוקד, הודיע משרד הפנים לאקונית, כי טרם התקבלו כל המסמכים הדרושים, ואף הדגיש כי אם לא יתקבלו תוך שלושים יום, "נפעל לסירוב הבקשה". משהומצאו המסמכים, ערך משרד הפנים שימוע למשפחה ביום 1.11.2016, ובהמשך לכך, ביום 20.12.2016, הוסיף ודרש פסק דין הצהרתי באשר לפרטי לידתו של הנער, מסמך אשר השגתו אורכת זמן ממושך.
ואולם, גם לאחר שמולאה דרישה אחרונה זו בעניינו של הצעיר, ולמשרד הפנים נמסר ביוני 2018 פסק דין הצהרתי המאשר כי האישה היא אכן אמו של הצעיר, לא התקבלה החלטה בעניינו. משהוסיף משרד הפנים להתמהמה חרף התזכורות ששלח המוקד בעניין, הגיש המוקד ביום 26.11.2018
ערר לבית הדין לעררים בשל אי המענה הממושך מצדו של משרד הפנים –
בעיה מוכרת ממקרים אחרים בטיפולו של המוקד. בערר טען המוקד, כי התנהלותו של משרד הפנים "היא התנהלות פסולה מן היסוד... מנוגדת לחקיקה ולנהלים, אינה הוגנת ואינה סבירה ופוגעת קשות בזכותה של משפחת העוררים לחיי משפחה באופן בלתי סביר".
ביום 22.1.2019 מסר משרד הפנים, כי לצעיר יינתן מעמד ארעי א/5 למשך שנתיים. הערר נמחק בהסכמת צדדים ונקבע כי משרד הפנים ישלם 2,000 ש"ח למוקד משום שהחלטתו ניתנה "אך לאחר הגשת הערר". המוקד ימשיך לפעול לכך שלצעיר – המשתייך לאוכלוסייתה הילידית של העיר – יינתן בהמשך מעמד של קבע.
