המוקד להגנת הפרט - בית המשפט לעניינים מנהליים דוחה את ערעור המדינה וקובע: לא ניתן לגרש מטעמי "הרתעה", "ענישה" או "אחריות הורית" אֵם שבנה נחשד בביצוע פיגוע, ואילו היא אינה נחשדת בדבר. החלטת שר הפנים חייבת "להיות מבוססת על שיקולים ממין העניין"
חזרה לעמוד הקודם
07.01.2019

בית המשפט לעניינים מנהליים דוחה את ערעור המדינה וקובע: לא ניתן לגרש מטעמי "הרתעה", "ענישה" או "אחריות הורית" אֵם שבנה נחשד בביצוע פיגוע, ואילו היא אינה נחשדת בדבר. החלטת שר הפנים חייבת "להיות מבוססת על שיקולים ממין העניין"

ביום 3.1.2019 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים את ערעורה של המדינה על פסק דין תקדימי, שניתן במקרה בטיפולו של המוקד להגנת הפרט. בפסק הדין התקדימי, ביטל בית הדין לעררים את החלטת משרד הפנים לגרש אֵם לנער שנחשד בדקירת שוטר מג"ב בירושלים בשנת 2015. במהלך האירוע, נפצע קל השוטר והנער נהרג בידי כוחות הביטחון.

בית המשפט אימץ את קביעותיו של בית הדין, ודחה מכל וכל את ניסיונה של המדינה לבסס את ההחלטה במקרה זה בעילה של "שיקול הרתעתי כללי", שאינה מופיעה כלל בחוק, ומשכך אינה יכולה להיכלל במסגרת שיקול דעתו הנרחב של השר במקרים כגון אלה.

בפסק הדין קבע בית המשפט, כי לא ניתן לייחס משקל רב לטענת המדינה, כי האֵם היתה אחראית למעשיו של בנה, באומרו כי לא קיימת "אחריות מוחלטת" של הורים למעשי ילדיהם, וודאי שעה שמדובר בקטין על סף בגרות. עוד הוסיף בית המשפט, כי במקרה דנן אין כל טענה שהאֵם היתה מודעת לכוונותיו של בנה, ומשכך לא ניתן לטעון שהתרשלה בפיקוח על מעשיו.

באשר לדבריה של האם בראיון לאחר הפיגוע, אמר בית המשפט, כי סביר להניח שזוהי "תגובה טבעית של הכחשה" בעקבות המאורעות, וכי העובדה שמשרד הפנים ייחס משקל משמעותי לדבריה, אינה עולה "בקנה אחד עם תפיסות בסיסיות בדבר חופש המחשבה והדעה".

בית המשפט ציין, כי "נוכח התמונה העולה ממכלול החומר, קשה שלא להתרשם", כי בהחלטות בעניין האישה "היה טמון יסוד עונשי, בגין מעשים שלא עשתה ואינה אחראית להם". בית המשפט דחה אף את "הטענה מרחיקת הלכת" שהעלתה המדינה, כי החלטה אחרת של משרד הפנים היתה "סותרת 'עקרונות יסוד'" של ריבונות המדינה. בעניין זה קבע בית המשפט, כי גם בהנחה ששיקולים כאלה הם לגיטימיים, אין הם קרובים לבסס את החלטת הגירוש במקרה דנן.

בית המשפט הדגיש, כי החלטותיו של שר הפנים לעניין מתן מעמד מתוקף איחוד משפחות אינן חסינות מביקורת שיפוטית, וכי על החלטה של השר "להיות מידתית, היינו לתכלית ראויה, ותוך פגיעה שאינה עולה על הנדרש בזכויות יסוד... עליה להיות מבוססת על שיקולים ממין העניין, ועל מתן משקל ראוי לשיקולים אלה". במקרה דנן, הכריע בית המשפט כי החלטת משרד הפנים "היא, בבירור, בלתי מידתית, ומשכך אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין". בית המשפט מתח ביקורת על משרד הפנים, על כך שלא התחשב בעובדה שגירושה של האישה משמעו פגיעה של ממש בזכות היסוד של אֵם לשלושה ילדים לחיי משפחה, ולא נתן משקל למשמעות מרחיקת הלכת של עקירת המשפחה ממרכז חייה.

בית המשפט הטיל על המדינה תשלום הוצאות משפט של המוקד בסך 10,000 ₪.