סוד החלקה הנעלמה: המדינה הנפיקה היתר כניסה ל"מרחב התפר" לפלסטיני לצורך עיבוד אדמותיו, לאחר שמשך שנתיים התעקשה כי חלקתו לא מצויה במרחב

החל משנת 2003 מנהיג הצבא הישראלי משטר היתרים דרקוני בשטחי הגדה המערבית הכלואים בין חומת ההפרדה לבין הקו הירוק, שטחים המכונים בפיו "מרחב התפר". משטר היתרים זה חל אך ורק על פלסטינים; ישראלים ותיירים אינם נדרשים להיתר כלשהו על מנת להיכנס ל"מרחב התפר" או לשהות בו. פלסטינים המתגוררים ב"מרחב התפר" או מעוניינים להיכנס אליו לצורך עיבוד אדמותיהם, ביקור קרובים או מסחר, נאלצים לעשות זאת בכפוף לכלליו של מנגנון צבאי בירוקרטי וחונק, המכתיב מגוון תנאים מחמירים לקבלת היתרי כניסה ושהייה ב"מרחב התפר".

במרץ 2016 הגיש פלסטיני, תושב הכפר קפין, בקשה להיתר כניסה ל"מרחב התפר" לצרכים חקלאיים, במטרה לעבד אדמות המצויות בבעלות משפחתו מזה דורות. בקשת האיש, לו הונפקו בעבר מספר היתרים עבור אותה חלקה, לא נענתה משך חודשים רבים, ולבסוף ניתן לו היתר שתוקפו שבועיים בלבד – פרק זמן שלא מאפשר עיבוד מתמשך של הקרקע. מתוך כך, ביום 29.12.2016 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בשם האיש, בדרישה כי יונפק לו היתר כניסה ל"מרחב התפר" לפרק הזמן המקסימאלי האפשרי, וכי המדינה תחויב לעמוד בסד הזמנים הקבוע בנהליה ולהשיב לבקשות להיתרים במועד.

בתגובה מיום 8.6.2017, טענה לפתע המדינה כי קרקעות משפחתו של האיש כלל לא נמצאות ב"מרחב התפר". זאת, אף כי משך שנים הכירה המדינה בזיקת האיש ומשפחתו לאותה קרקע ממש, והנפיקה לו ולאביו לא פחות מ-12 היתרים לצורך עיבודה. בקביעתה החדשה, התבססה המדינה על סיור שטח שנערך באזור בו מצויות הקרקעות, וטענה כי קיים פער בין שם החלקה עליה הצביע האיש כזו שבבעלותו, המכונה לטענת הצבא חלקת "אל וכר", לבין השם המופיע בנסח מס הרכוש וצו הירושה שבידיו, המתייחסים לחלקה המכונה "אל מורדה".

ביום 15.10.2017 הגיש המוקד תגובה, בה טען כי במפת האזור, שהועברה לו על-ידי עיריית קפין, מופיעה בפירוש חלקה בשם "אל מורדה", שהיא למעשה תת-חלקה של חלקת "אל וכר". בהמשך ציין המוקד, כי נסח מס הרכוש שהונפק לאביו של האיש, המתייחס לחלקת "אל מורדה" הנמצאת באדמות הכפר קפין, הונפק על ידי הצבא הישראלי עצמו. על בסיס מסמך זה, הנפיק הצבא היתרים ל"מרחב התפר" לאיש ולמשפחתו משך שנים. לטענת המוקד, עמדתה החדשה של המדינה, לפיה היא אינה מכירה חלקה בשם "אל מורדה" המצויה ב"מרחב התפר", מנוגדת לעמדתה הקודמת, ומטילה על האיש את נטל ההוכחה כי החלקה אכן מצויה היכן שמצויה.

ביום 11.2.2018, בחלוף שנתיים מאז הגיש האיש את בקשתו להיתר, התקבלה תגובת המדינה, לפיה "מבלי לבצע מיפוי כולל של מווקעת [חלקת] אל-וכר [...] לא ניתן בשלב זה לקבוע באופן חד משמעי כי לא קיימת תת-מווקעה בשם "אל מורדה", בתוך מווקעת אל-וכר". לאור זאת, החליטה המדינה להנפיק לאיש היתר שתוקפו חצי שנה, ובד בבד קבעה כי היא שומרת את זכותה לבטל את היתרו או לסרב לבקשותיו להיתרים חדשים, אם יעלה מידע לפיו לא קיימת תת-חלקה בשם "אל מורדה" בשטח האמור. בהודעה נוספת מיום 29.7.2018, התחייבה המדינה לזמן את האיש לבירור בטרם תקבל החלטה לבטל היתרים שהנפיקה לו, והודיעה כי תישמר זכותו לפנות לוועדת ערר בגין החלטה לבטל את היתרו. בנוסף, הודיעה המדינה כי תשקול בחיוב בקשות עתידיות שיגיש האיש, בהיעדר מידע חדש בעניין קרקעותיו. בעקבות כך, הסכימו הצדדים למחיקת העתירה, והאיש זכה לגשת אל אדמותיו ולעבדן.

במקרה זה, הציב הצבא דרישות אבסורדיות בפני פלסטיני שכל מבוקשו היה גישה אל קרקעותיו. אדם שהוכיח משך שנים זיקה לחלקה המצויה ב"מרחב התפר", נדרש לפתע להוכיח כי אדמותיו הן אותן אדמות המופיעות במפות האזור ובצו הירושה שברשותו, וכל זאת כשמשך שנתיים נמנעת גישתו אל אדמותיו, אשר נזנחו כליל.