המוקד בעתירה לבג"ץ: על ישראל להשוות את תנאי העסקתם של פלסטינים המתגוררים בישראל עם משפחותיהם דרך קבע לאלו של תושבי המדינה, שכן מרכז חייהם וכל זיקותיהם מצויות במדינה

כ-10,000 פלסטינים מתגוררים כיום בישראל באמצעות היתרי שהייה מתחדשים או אשרות ב/1 הניתנים להם במסגרת הליך לאיחוד משפחות, אך אינם יכולים לקבל מעמד של תושבים בישראל משום שחל עליהם חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשס"ג-2003 (האוסר על מתן מעמד בישראל למי שמוגדר כ"תושב האיזור" – היינו, תושב השטחים הכבושים). ואולם, אנשים אלו הם תושבי המדינה בפועל: חלקם נולד בישראל וחי בה כל ימיו, וחלקם חיים בישראל מזה שנים עם בני/בנות זוג, ילדים או הורים שהם אזרחים או תושבים של המדינה. זאת ועוד. הם מהווים חלק מכוח העבודה המקומי, פרנסתם נועדה לכלכל את משפחותיהם הישראליות, ותוך כך יש בה לתרום לכלכלת ישראל.

אף על פי כן, בניגוד לכל היגיון, ישראל מחילה עליהם שורה של תקנות מכבידות ומפלות הנוגעות לתנאי העסקתם, וכך נפגעים כושר ההשתכרות והיציבות התעסוקתית של אנשים אלו; חלקם לא מוצאים פרנסה, חלקם נאלצים לעבוד בתנאי ניצול ב"העסקה שחורה", וכיוב'. כפועל יוצא, אף נפגע קשות מצבן הכלכלי של עשרות-אלפי בני משפחותיהם הישראלים, ורבים מהם הופכים תלויים בקצבאות הרווחה של המדינה.

בחוזר משרד הפנים שכותרתו "העסקת עובדים פלשתינאים המתגוררים בישראל במסגרת איחוד משפחות", מוגדרים אנשים אלו, שחל עליהם חוק האזרחות והכניסה לישראל, כ"עובדים זרים". משכך, נדרשים מעסיקיהם לשלם "היטל עובד זר" בגובה 20% משכרו של העובד בגין העסקתם. זאת, על אף העובדה שתכליתו של היטל זה היא יצירת תמריץ שלילי להעסקת עובדים זרים אשר נכנסים לישראל אך ורק למטרת עבודה ולתקופת זמן מוגבלת, ושמשכורותיהם מועברות לחו"ל. משמעות הדבר היא, כי עלות העסקתם השנתית של אותם עובדים הנוטלים חלק בהליך לאיחוד משפחות ומנהלים מרכז חיים מלא בישראל לכל דבר ועניין, יקרה באלפי שקלים מעלות העסקתם של תושבי ישראל, ואף מזו של פלסטינים המתגוררים בשטחים – אשר על מעסיקיהם מוטל לשלם "היטל השוואה" בלבד, הנמוך בהרבה מ"היטל עובד זר".

פניותיו של המוקד לרשויות השונות בעניין, לרבות רשות המסים, לא נשאו פרי. לפיכך, ביום 5.3.2018 עתר המוקד לבג"ץ בדרישה להשוות את תנאי העסקתה של אוכלוסייה זו לתנאי ההעסקה של עובדים ישראלים.

בעתירה דרש המוקד את ביטול סיווגם של עובדים אלה כ"עובדים זרים" ומתן פטור למעסיקיהם מתשלום "היטל עובד זר". כמו כן, דרש המוקד להשוות את תנאי העסקתם לאלו של עובדים ישראלים גם באמצעות מתן נקודות זיכוי בתשלום מס הכנסה בהתאם למצבם המשפחתי והחברתי, כפי שניתן לתושבי המדינה; והסדרת תוכנית פנסיה ארוכת טווח עבורם, שתהלום את מצבם כמי שעתידים להמשיך ולגור בישראל לאחר גיל הפרישה, ותספק הגנה לבני משפחותיהם הישראלים במקרה של אובדן כושר השתכרות או פטירה של העובד.

עוד הדגיש המוקד בעתירה, כי התקנות שמחילה ישראל עומדות בסתירה לרציונל שבבסיס התחייבות המדינה בבג"ץ 6615/11, בעקבותיו הוענק לפלסטינים המצויים בהליך לאיחוד משפחות היתר עבודה כללי במדינה, מתוך נכונות לשלבם בשוק העבודה הישראלי. יש לציין בהקשר זה, כי ישראל אף אינה מחילה עליהם הגבלות אחרות החלות על העסקתם של מהגרי עבודה – הגבלות לתחומי עיסוק מסוימים, מעסיקים מסוימים ומכסות תעסוקה.