כחלק מהאסטרטגיה של מדינת ישראל לבודד את רצועת עזה, היא נוקטת זה שנים במדיניות שמטרתה לנתק את הזיקות בין פלסטינים החיים בירושלים המזרחית ובישראל לקרוביהם ברצועת עזה. הטעמים היחידים שישראל מכירה בהם כמצדיקים כניסת ישראלים לרצועת עזה הם אלה המוגדרים על ידה כ"צורך הומניטארי חריג": השתתפות בחתונה או בהלוויה של קרובים מִדרגה ראשונה, או ביקורי קרובים מִדרגה ראשונה החולים במחלה קשה – כאשר יש חשש לחיי החולה או כאשר נדרש אשפוז ממושך. וכך נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו ילדים, הורים, אחים ונכדים מנוּעים מלראות זה את זה תקופות ממושכות, ואף שנים.
כך במקרה של אלמנה אזרחית ישראל, המתגוררת בלוד, אשר ביקשה לבקר את אחותה הקשישה המתגוררת ברצועת עזה, אותה ביקרה בפעם האחרונה בעזה בדצמבר 2016. האחות מצויה במצב סיעודי וסובלת ממספר מחלות כרוניות, לרבות סוכרת ואוסטאופורוזיס, ומרותקת למיטה בשל שיתוק בחצי הגוף הימני בעקבות שבץ שעברה בעבר.
המוקד פנה ביום 25.7.2017 לצבא בבקשה להתיר את הביקור, אך זו
נדחתה ביום 9.8.2017 "לאור העובדה שמצבו הרפואי של החולה אינו עומד בקריטריונים". בקשתו של המוקד מיום 24.8.2017 לשיקול מחדש בבקשה, וכן תזכורות ששלח בעניין, נותרו ללא מענה ענייני.
משכך, ביום 21.12.2017
שלח המוקד לצבא מכתב תקיף, בו חזר והבהיר את נסיבות המקרה, לרבות מצבה הרפואי הקשה והשברירי של האחות שבעזה. בפנייתו זו הדגיש המוקד, כי במקרים דומים בטיפולו, הנוגעים לביקור אצל קרוב משפחה קשיש הסובל ממחלות כרוניות שאינן מסכנות חיים, חזר בו הצבא מסירובו לאחר הגשת עתירה לבג"ץ – ובטרם התקיים בה דיון. המוקד הזכיר, בין היתר, את העתירות ב
בג"ץ 4088/17 ו
בג"ץ 5672/17, בעקבותיהן התיר הצבא למבקשות לבקר את קרוביהן בעזה בנסיבות דומות. לפיכך שב ודרש המוקד, כי הצבא יתיר לאלתר את ביקורה של האישה אצל אחותה הקשישה.
כעבור כשלושה שבועות, ביום 14.1.2018 התקבלה
תשובת הצבא, לפיה ביקור האישה בעזה "מאושר לשלושה ימים".
ביום 15.1.2018 נכנסה האישה לביקור אחותה בעזה, קרוב לחצי שנה למן פנייתה הראשונה בעניין.
