ביום 12.11.2017
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ נגד הצו שהוּצא ביום 6.11.2017 להריסה עונשית של בית בכפר קבטיה, בית אביו של אדם הנאשם בביצוע פיגוע ביום 4.10.2017 בכפר קאסם. מלבד האב – הגרוש מאמו של הנאשם – מתגוררים בבית אשתו ההרה ובנו הפעוט של האב מנישואיו השניים, ושני ילדיו הקטינים מנישואיו הראשונים – אשר איש מהם אינו נחשד בדבר.
ב
פסק הדין מיום 26.11.2017, בחרו שופטי הרוב, השופטים אלרון ושהם, שלא לדון בטענותיו העקרוניות של המוקד כנגד עצם חוקיותה של הריסת בית מתוקף תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום, באומרם שהללו נידונו בעבר.
כן נקבע, כי ההחלטה מידתית בהתאם לאמות המידה השונות שנקבעו בפסיקה, לרבות שאלת זיקת המגורים של הנאשם לבית המיועד להריסה. זאת, על אף טענת המוקד כי הנאשם לא התגורר דרך קבע בבית אביו וגר לסירוגין שם ובבית אמו, אליה חזר תדיר על רקע סכסוכיו הנשנים עם האב.
רק השופט מזוז, בדעת מיעוט, החזיק בעמדה כי יש לבטל את הצו, שכן הוא "אינו עומד במבחן הדין, ולמצער אינו מידתי". השופט מזוז שב וציין את עמדתו בדבר הצורך לשוב ולדון בהיבטים העקרוניים של נושא ההריסות העונשיות, וכן חזר על עמדתו, לפיה אין להפעיל את הסנקציה כנגד בני משפחה "לא מעורבים". השופט מזוז אמנם קבע אף הוא כי התקיימה במקרה זיקת מגורים, אולם זו היתה "זיקת מגורים מוגבלת, המשליכה על סבירות ומידתיות הפעלת הסנקציה החריפה...". כתימוכין לכך, הזכיר השופט מזוז את העובדה שהועלתה בעתירה, לפיה מלכתחילה הופנה צו הריסה כלפי ביתה של האם, ורק לאחר מכן, תוקן והוצא נגד ביתו של האב. באותו עניין, השופט מזוז אף ביקר את ההחלטה להוציא צו הריסה כנגד הבית כולו, המשמש קורת גג יחידה לכל בני המשפחה, ולא רק את החדר ששימש לפרקים את הנאשם.
על פי הוראת בית המשפט, הצו הארעי שהוּצא בתיק יפקע ביום 30.11.2017, כדי לאפשר לעותרים להתארגן לפינוי ביתם טרם ההריסה.
