ר' בת ה-7 נולדה חודשים ספורים לפני שאביה, תושב נפת חברון, נדון למאסר עולם בכלא הישראלי. ביקוריה של ר' בכלא, בלוויית אמהּ או קרובת משפחה אחרת, הינם האפשרות היחידה של הילדה ואביה לראות זה את זו, גם אם לזמן קצר וקצוב. החשיבות המכרעת של מפגשים אלו, קשים ככל שיהיו, אינה מוטלת בספק ומצויה בבסיס זכות היסוד לחיי משפחה, השמורה לכל אדם.
בחודש אוגוסט 2016 עשו ר' ואמהּ את דרכן פעם נוספת לישראל, לביקור אצל האב הכלוא. במחסום מנעו החיילים את מעבר הילדה בת ה-7, בטענה שהיא "מנוּעת כניסה" לישראל!
בספטמבר 2016 מנעו החיילים את כניסתה לישראל פעם נוספת, עת ניסתה לבקר אצל אביה בכלא בחג הקורבן, מלוּוה בסבתהּ. ניסיון שלישי נעשה באוקטובר 2016.
ביום 17.11.2016 פנה המוקד להגנת הפרט לצבא, בדרישה לאפשר את מעברה של הילדה לישראל, כדי לפגוש סוף סוף את אביה. נוכח אי מענה מצד הצבא,
עתר המוקד ביום 14.12.2016 לבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין.
ב
תגובתה לעתירה מיום 2.1.2017 הודתה המדינה, כי "לאחר בחינה מחודשת ע"י הגורמים המקצועיים, הוסרה המניעה שהוזנה לעותרת... אשר הוזנה ככל הנראה בטעות". חרף העוול שנגרם לילדה, לאביה ולמשפחה, ביקשה המדינה למחוק את העתירה מבלי להשית עליה הוצאות.
המוקד, מצדו,
עמד על כך שהמדינה תישא בהוצאות נוכח העובדה, ש
אין מדובר במקרה בודד, אלא ב"טעות" חוזרת ונשנית שהמדינה לא השכילה להפיק ממנה לקחים.
ביום 19.1.2017
החליט בית המשפט לחייב את המדינה בהוצאות העתירה בסך 7,500 ₪.
