במהלך שנת 2014
הגיש המוקד להגנת הפרט סדרת עתירות לבג"ץ, בעניינם של פלסטינים, בני זוגם וילדיהם של תושבים ישראלים, החיים בישראל כדין במשך שנים רבות במסגרת הליך לאיחוד משפחות, ללא מעמד וזכויות סוציאליות וללא מושג מה יביא המחר. המוקד הדגיש, כי
חוק האזרחות והכניסה לישראל, שנחקק בשנת 2003 כחוק זמני ("הוראת שעה"), מוארך מזה שנים, מבלי שהמדינה תידרש להשלכותיו הרות הגורל על אוכלוסייה הולכת וגדלה של אלפי פלסטינים ומשפחותיהם בישראל.
ב
דיון בעתירות שהתקיים בבג"ץ ביום 8.6.2015, הבהירו השופטים למדינה, כי לעתים חלוף הזמן מחייב הפעלת ביקורת שיפוטית בשאלת חוקיותו של חוק, בכל הנוגע לפלח אוכלוסייה מסוים – במקרה זה, אותם אנשים שכתוצאה מחוק האזרחות נותרו ללא מעמד, על אף שהוכח שנה אחר שנה כי אין בהימצאם בישראל כל סיכון.
בעקבות זאת
הודיע שר הפנים באפריל 2016, כי כ-2,000 בני זוג פלסטינים, המצויים בהליך לאיחוד משפחות, יקבלו מעמד בישראל. דא עקא, החלטת השר התייחסה אך ורק למי שבקשתם לאיחוד משפחות הוגשה עד סוף שנת 2003 – קריטריון שרירותי, ששוב הותיר אלפים, המנהלים את חייהם בישראל שנים ארוכות, ללא מעמד. בעניין זה טען המוקד, כי סביר ומידתי יותר כי ההחלטה לתת מעמד תתבסס על משך החיים בישראל.
בדיון בבג"ץ שהתקיים ביום 20.2.2017 ציין המוקד, כי בניגוד לטענות המדינה כי החוק משרת תכלית ביטחונית, הנתונים מלמדים על מציאות מורכבת יותר. כך, מנתונים שהציג השב"כ ביוני 2016 עולה, כי מתוך כ-12,500 פלסטינים שנכנסו להליך לאיחוד משפחות בין השנים 2001 ל-2016, רק 17 (!) היו מעורבים בפיגועים, לטענת כוחות הביטחון.
חרף התמונה העגומה והשלכות הרוחב הקשות של החוק, המונע איחוד משפחות מפלסטינים, המליצה נשיאת בית המשפט העליון למוקד להימנע מדיון בהיבט החוקתי ולמחוק את העתירות, תוך שמירת טענותיו. המוקד עמד על העתירות וסבר, כי הגיעה העת שבית המשפט יאמר את דברו ויפסוק בסוגייה קריטית זו.
