תושבת הגדה המערבית, הנשואה לתושב ישראל, חיה עם משפחתה מאז שנת 2001 בירושלים המזרחית, מכוח היתרי שהייה שנותן בידה הצבא, במסגרת הליך לאיחוד משפחות.
ביום 27.11.2015 קיבלו בני הזוג מכתב, בו התבשרו על כוונתו של משרד הפנים לסרב לבקשה לאיחוד משפחות שהוּגשה עבור האישה, אם לילדים קטנים תושבי קבע בישראל, בשל ניסיון דקירה שביצע בנם הקטין ביום 12.10.2015. במהלך ניסיון הדקירה נורה הבן למוות בידי שוטרים.
בעקבות פניית המוקד להגנת הפרט, נערך לבני הזוג שימוע במשרד הפנים ביום 10.1.2016. ב
טיעונים בכתב שהגיש המוקד נכתב, כי בקשתם של בני הזוג לאיחוד משפחות עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק, וכי אין סיבה מוצדקת לסרב לה: מרכז חייה של המשפחה הוא בירושלים, ואין מניעה פלילית או ביטחונית כנגד האישה או מי מבני משפחתה. המוקד הדגיש כי הבן, שמעשהו הוצג כעילה לסירוב, אינו בין החיים ולכן אינו מהווה סיכון ביטחוני – מה גם שהמדינה לא טוענת, כי משפחתו הייתה מעורבת באופן כלשהו במעשהו. המוקד עמד על האכזריות שבהחלטה, אשר תביא לעקירת האישה מישראל וממשפחתה או לחלופין, לגלוּת המשפחה כולה, בניגוד לרצונה, אל מחוץ לירושלים. חרף זאת,
החליט משרד הפנים לסרב לבקשה לאיחוד משפחות, והודיע על ביטול היתר השהייה שבידי האישה.
ביום 1.5.2016 הגיש המוקד ערר כנגד החלטת משרד הפנים לבית הדין לעררים וביקש שיוּצא צו ביניים, אשר ימנע את גירוש האישה מישראל עד לקבלת החלטה אחרת בעניינה. משלא נתקבלה תגובת המדינה במשך שבועיים, הוציא בית הדין – לבקשת המוקד – צו ביניים בערר.
ביום 7.7.2016 הודיע משרד הפנים, כי החליט לשוב ולטפל בבקשתה של האישה לאיחוד משפחות וביקש למחוק את הערר.
המוקד התנגד בתוקף למחיקת הערר בשלב זה והביע חשש, שמא צעד כזה יותיר את המשפחה ללא סעד או הגנה ויחשוף את האישה לסכנת גירוש.
בית המשפט קבע, כי על המדינה להתחייב למועד קצוב במסגרתו תינתן החלטתה החדשה בעניין הבקשה לאיחוד משפחות. הערר עדיין תלוי ועומד.
