ביום 2.6.2016
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה לאפשר לפלסטינים החיים בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות – בין אם מכוח היתרי שהייה או מעמד ארעי – לצאת את המדינה ולשוב אליה דרך נמל התעופה בן גוריון (נתב"ג), ללא צורך בהיתר מיוחד וללא הגבלה. המוקד הדגיש, כי חרף שנים של מגורים כדין בישראל עם משפחותיהם, נאלצים אנשים אלה להגיע לחו"ל במסלול נפתל ובנפרד ממשפחותיהם, וכך הופכת כל נסיעה לחו"ל סבוכה, מכבידה יקרה ופוגענית, לא רק לאדם עצמו, אלא לכל המשפחה. המוקד הזכיר, כי פלסטינים החיים בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות, עוברים בדיקות ביטחוניות קפדניות מדי שנה, כתנאי להמשך מגוריהם כחוק במדינה. לפיכך לא ברור איזו סכנה ביטחונית מהווה נסיעתם של הללו דרך נתב"ג.
מ
הודעת המדינה שהוגשה לבית המשפט ביום 26.10.2016 עולה, כי בשלב כלשהו ניתנה הנחיה – שלא פורסמה – ממינהל מעברי הגבול בנתב"ג (המצוי באחריות משרד הפנים), לאפשר מעבר של בעלי מעמד ארעי בישראל דרך נתב"ג. בהודעתה הבהירה המדינה עוד, כי התנהלות זו אינה תואמת את עמדת גורמי הביטחון וכי איסור הנסיעה דרך נתב"ג חל על כלל הפלסטינים החיים בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות, גם על אלה שניתן להם מעמד ארעי בישראל.
לטענת המדינה, איסור זה מתבסס על
פקודת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). אולם הודעתה הנוכחית של המדינה מחזקת את טענת המוקד בעתירה, כי אין למתפ"ש סמכות חוקית לקבוע מדיניות כללית וגורפת הנוגעת ליציאה לחו"ל דרך נתב"ג, שכן תחום מעברי הגבול מצוי תחת פיקוחו וניהולו של שר הפנים.
הדיון בעתירה נקבע ליום 27.3.2017.
