פלסטינים שהצבא אוסר על יציאתם לחו"ל "מטעמים ביטחוניים", יכולים להגיש השגה בכתב, שתידון תוך שמונה שבועות. כך קובע ה
נוהל, אולם בפועל ההליך מתנהל אחרת. פעמים רבות הצבא אינו עומד במסגרת הזמנים שנקבעה, והפונים נאלצים להמתין שבועות ואף חודשים לקבלת תשובה. כך, כופה התנהלות המדינה על הפונים לגלגל את עניינם לפתחו של בית המשפט העליון. לא זו אף זו. במקרים רבים הצבא חוזר בו מהמניעה "הביטחונית" בעקבות הגשת עתירה לבג"ץ.
כך קרה גם ב
עתירה שהגיש לאחרונה המוקד להגנת הפרט בשמו של תושב הגדה, בגין אי מענה להשגה שהגיש, לאחר שהצבא סירב להתיר את יציאתו לירדן, בנימוק שהוא "מנוע שב"כ". תחילה התמידה המדינה בסירובה להתיר את יציאתו של האיש לחו"ל, אף לאחר שהוגשה העתירה. אולם בהמשך חזרה בה – עוד בטרם הדיון בבג"ץ – והסירה את המניעה כנגד התחייבות בכתב של האיש, כי לא יעסוק בטרור. משכך, ביקש המוקד מבית המשפט למחוק את העתירה.
על אף קבלת הסעד המבוקש ומחיקת העתירה בהסכמת הצדדים, מצא בית המשפט לנכון למתוח ביקורת חריפה על התנהלות המדינה, שהפכה זה מכבר לשגרה. ב
פסק דין קצר שניתן בבג"ץ ביום 5.7.2016 הבהיר בית המשפט, כי מאס בהתנהלותה של המדינה במקרים כגון דא וכי מדובר בבזבוז של זמנו היקר: "מי מתחשב בו [בבית המשפט] בכלל ובזמנם של אנשי המזכירות והשופטים... נלאינו מכגון דא". בית המשפט הורה למדינה להגיש תוך שבוע ממועד פסק הדין הודעה, בליווי תצהיר של ראש המינהל האזרחי, בה תסביר את התנהלותה ותשרטט "מנגנון למניעת מצבים חוזרים ונשנים אלה".
מנתוני המוקד עולה, כי מדובר בתופעה שכיחה. בשנת 2015 לבדה הגיש המוקד 48 עתירות בגין אי מענה לפניותיהם של תושבי הגדה, שהצבא אסר על יציאתם לחו"ל; ב-27 מהמקרים הסיר הצבא את המניעה בטרם התקיים דיון בבית המשפט, ובשני מקרים נוספים הוּסרה המניעה בעקבות דיון בבג"ץ.