ביום 11.4.2016
הודיעה המדינה – במסגרת
עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט לבג"ץ – כי שר הפנים החליט לתת מעמד ארעי (אשרה מסוג א/5) לפלסטינים החיים בישראל מזה שנים רבות מכוח היתרי שהייה, במסגרת הליך לאיחוד משפחות, ושבקשתם לאיחוד משפחות (שאושרה) הוגשה לא יאוחר מסוף שנת 2003. בנוסף נקבע, כי ילדים להורה שיקבל מעמד מכוח החלטה זו זכאים גם כן לקבל מעמד, בתנאי שנולדו לאחר התאריך 1.1.1998.
ב
תגובתו מיום 19.4.2016 להודעת המדינה, הדגיש המוקד כי חרף חשיבות ההחלטה, אין בה מענה מספק לבעיות יסודיות עליהן עמד בעתירותיו. המוקד טען, כי יש להחיל עיקרון אחיד – שהוא משך החיים בישראל – בנושא מתן מעמד בישראל לפלסטינים החיים בה במסגרת הליך לאיחוד משפחות מכוח היתרי שהייה. ככל שחולף הזמן גוברת הפגיעה במשפחות, ואין מניעה ביטחונית, כפי שהעיר זה מכבר בית המשפט (
עע"ם 6407/11), לתת מעמד ארעי לאותם אנשים, שהרי גם בהחזיקם באשרה מסוג א/5 הם ממשיכים להיות נתונים לבחינה ביטחונית.
החלטת השר יוצרת, בין השאר, הבחנה פגומה בין מי שהגישו בקשה עד סוף שנת 2003 לבין מי שחיים תקופה ממושכת בישראל עם משפחותיהם, אך לא עומדים בקריטריון צר ושרירותי זה. כך למשל, מי שהקימו משפחות בישראל לפני שנחקק
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשס"ג-2003, אך מסיבות שונות לא עלה בידם להגיש בקשה לאיחוד משפחות בישראל עד סוף שנת 2003, אינם זכאים לפי ההחלטה לקבל מעמד בישראל. כתוצאה מכך, אוכלוסייה גדלה והולכת של בני זוג פלסטינים נותרת ללא מעמד וזכויות סוציאליות ואלפי משפחות נותרות ללא סעד. כפי שצוין בהודעת המדינה, ההחלטה מתייחסת ל-2,104 בני זוג מתוך כ-9,900!
בנוסף, מתנגד המוקד נחרצות לצמצום מתן מעמד לילדים – שהוריהם יקבלו מעמד מכוח החלטת שר הפנים – למי שנולדו לאחר מועד מסוים. המוקד הדגיש כי הגבלה זו, שלא זכתה כלל לנימוק, מחמירה עם ילדים אף יותר מאשר עם מבוגרים, ויוצרת מצב בו צעירים להורה-תושב יִיוותרו כל חייהם ללא מעמד וללא זכויות.
