ביום 28.2.2016
דחה בג"ץ ברוב דעות את
עתירת המוקד להגנת הפרט כנגד צו הריסה עונשית שהוּצא לבית בחברון, בו התגורר הצעיר שלטענת הצבא ביצע פיגוע דריסה ביום 4.11.2015 בצומת חלחול. בעתירה טען המוקד, כי לא נעשה מאמץ מצד המדינה לאסוף ראיות מספיקות בכדי לשלול את האפשרות כי לא מדובר בפיגוע מכוון, אלא בתאונה, וכי ההחלטה להרוס את בית המשפחה מבוססת על תשתית ראייתית חסרה ובלתי מוצקה. בפסק הדין קבעו השופטים, כי הראיות המינהליות שהציג הצבא הן בעלות "ערך הוכחתי מספיק" ודי בהן כדי לשלול את האפשרות שמדובר בתאונה.
בדעת מיעוט קבע השופט זילברטל, כי אין תשתית ראייתית מספיקה בידי המדינה בכדי לקבוע שאכן מדובר בפיגוע ולא בתאונה, וכי המדינה לא עשתה מאמץ סביר לאיסוף ראיות. זאת ועוד. השופט הגיע למסקנה כי נוכח חומרת האמצעי המופעל – הריסת בתים – נדרש רף ראייתי לא רק בעל "ערך הוכחתי מספיק", אלא של "ראיות ברורות, חד משמעיות, ומשכנעות". לאור זאת, מצא השופט זילברטל, שיש מקום להוציא צו על תנאי, אשר יחייב את המדינה לנמק את עמדתה.
בעקבות זאת הגיש המוקד ביום 2.3.2016
בקשה לדיון נוסף, בטענה כי פסק הדין קובע הלכה חדשה, לפיה די ב"מערכת ראייתית חלקית ורדודה, כתנאי מספיק להפעלת סנקציה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה". המוקד הדגיש, כי הלכה כזו נוגדת את ההלכה הקיימת, הדורשת "ראיות ברורות, חד משמעיות, ומשכנעות" במקרים בהם עומדת מנגד שלילת זכות יסוד. המוקד ביקש מבית המשפט להוציא צו עיכוב להריסה עד תום ההליכים.
עוד באותו יום
דחתה נשיאת בית המשפט העליון את בקשת המוקד וקבעה, כי בפסק הדין כלל לא נקבעה הלכה, אלא מדובר "בהכרעה הנטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, שאינה מגלה כוונה לסטות מהלכה קיימת". הבקשה לעיכוב ביצוע ההריסה נדחתה אף היא.
