המוקד בעתירות לבג"ץ כנגד צווי הריסה עונשית: "לא מתקיים קשר רציונלי בין האמצעי למטרה הנטענת, כלומר הרתעת מפגעים פוטנציאליים ושמירה על בטחון האזור"

המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ כנגד צווי הריסה שהוצאו לארבעה בתים של פלסטינים החשודים בביצוע או שביצעו פיגועים לאחרונה – שלושה מהם בנפת חברון ואחד בנפת סלפית. ביום 4.2.2016 הוגשו שתי עתירות: עתירה אחת בשם משפחתו של החשוד בביצוע פיגוע מיום 19.11.2015 בתל אביב, המתגוררת בדורא, נפת חברון; ועתירה אחרת בשם משפחתו של החשוד בביצוע פיגוע מיום 19.11.2015 בגוש עציון, המתגוררת בדיר סאמת, נפת חברון. עתירה נוספת הוגשה ביום 7.2.2016 כנגד הכוונה להרוס בית בחברון, בו מתגוררת משפחתו של מבצע הפיגוע מיום 4.11.2015 בצומת חלחול. עתירה רביעית הוגשה ביום 10.2.2016, בשם משפחתו של החשוד במעורבות בפיגוע מיום 3.10.2015 בעיר העתיקה בירושלים; המשפחה מתגוררת בקראוות בני חסן, נפת סלפית.

בעתירה בעניין הבית בדורא הדגיש המוקד, כי ההריסה המתוכננת תפגע באשתו של האיש ובחמשת ילדיהם המתגוררים בבית, ואשר להם לא היה כל קשר לאירוע. עוד הזכיר המוקד, כי נגד האיש מתנהל עדיין הליך פלילי, וכי חומר החקירות שבידי התביעה שוב לא הועבר לידי המוקד, למרות דרישתו ולמרות צו ההריסה. בתגובתו מיום 9.2.2016 ציין הצבא, כי מסמכי החקירה הועברו לידי המוקד והודיע כי בכוונתו לבצע את ההריסה באמצעות כלים הנדסיים, "כך שלא צפוי להיגרם כל נזק למבנים סמוכים".

בעתירה העוסקת בבית בדיר סאמת טען המוקד, כי הצו מבוסס על תשתית עובדתית לקויה, לאור כך שהצו הוצא לדירה בקומה האמצעית מבין שלוש קומות המבנה, בעוד שהצעיר, לו מיוחסים המעשים שבגינם הוצא הצו, התגורר בקומת הקרקע. זאת ועוד. המוקד הלין על כך שהצבא טרם גיבש החלטה סופית לגבי שיטת ההריסה, וטען כנגד "התנהלות פסולה זו בה אצה דרכו של המשיב להודיע על פעולה כה דרסטית טרם גיבש עמדה סופית וביצע את כל הבדיקות הנדרשות". באשר לשיטת ההריסה המיועדת, חזר בו הצבא מתכניתו הקודמת לאטום חלק מן הדירה ולהרוס את חלקה האחר בהריסה ידנית, ובמקום זאת החליט על הריסה באמצעות כלים הנדסיים ש"היא מדויקת וכירורגית יותר". על כך למד המוקד מתגובת הצבא מיום 9.2.2016.

בעתירה שעניינה הבית בחברון ציין המוקד, כי מבצע הפיגוע היה רווק שהתגורר עם הוריו וארבעת אחיו; האב לוקה בנפשו ואינו עובד, והצעיר היה המפרנס העיקרי של המשפחה. המוקד הדגיש כי הריסת הדירה תפגע אנושות במשפחה על לא עוול בכפה. כמו כן, לאור כוונת הצבא לאטום את הדירה באמצעות הזרקת חומר פלסטי מוקצף, דרש המוקד כי הצבא יימנע מהריסת המחיצות הפנימיות בדירה כמתוכנן, זאת כדי לא לחבל באפשרות למחילה ולהשבת הנכס לבעליו בעתיד, אפשרות הקבועה בתקנה 119 מכוחה מורה המפקד הצבאי על החרמת בתים והריסתם. בתגובה לעתירה טען הצבא, כי "מערכת הביטחון, ככלל, והמשיב בפרט, ערים ומודעים לחומרה שבהפעלת התקנה 119, ובמיוחד כאשר פועלה של הסנקציה הוא בלתי הפיך, כגון הריסה". עם זאת, לשיטת הצבא, "הפגיעה באנשים נוספים בבית מחבל שהוחלט לנקוט לגביו בסמכות לפי תקנה 119 אינה בגדר ענישה קולקטיבית, אלא היא פגיעה נלווית בלבד".

בעתירה האחרונה שהוגשה, שעניינה הבית בקראוות בני חסן, מחה המוקד בתוקף על כוונת הצבא להרוס את בית משפחתו של הצעיר החשוד בביצוע פיגוע לאור העובדה שמדובר בסטודנט, אשר מזה שלוש שנים מתגורר במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת אבו דיס – ולא בבית הוריו. המוקד דחה את עמדת הצבא, שהובאה כבר בתשובתו להשגה, לפיה די בביקורים מזדמנים של הצעיר בבית הוריו כדי לבסס זיקה לבית, במידה שתצדיק את הפעלתה של תקנה 119 להריסת הבית, והדגיש כי בבית מתגוררות חמש נפשות, להן לא היתה כל נגיעה לאירוע. עוד הזכיר המוקד, כי מתנהל עתה הליך פלילי בעניינו של הצעיר וכי טרם התבהרה מידת מעורבותו, אם בכלל, במעשים המיוחסים לו. לאור כל זאת טען המוקד, כי ההחלטה להרוס את בית המשפחה הינה צעד פסול מכל וכל ובלתי מידתי בעליל. בתגובה לעתירה, שב וטען הצבא כי ישנה זיקה מספקת של הצעיר לבית הוריו, שכן לדידו של הצבא, "דירה במעונות סטודנטים היא מקום מגורים ארעי ואינה תחליף לבית המגורים של המחבל, אליו שב... בעת חופשות ובסופי שבוע".

בכל העתירות חזר המוקד על עמדתו העקרונית, לפיה הריסת בתים היא אמצעי ענישה פסול ובלתי חוקי, המפר זכויות יסוד של חפים מפשע. זאת ועוד. המוקד הדגיש, ולא לראשונה, כי יעילותה של מדיניות הריסת בתים בהרתעת מפגעים פוטנציאליים מעולם לא הוכחה, אולם הנזק לו היא גורמת בפועל הולך ומצטבר.

עם הגשת העתירות הוציא בג"ץ צווים ארעיים, המונעים אטימה או הריסה של הבתים עד לקבלת החלטה אחרת.