המוקד להגנת הפרט - במסגרת עתירות לבג"ץ כנגד צו צבאי המבטל את אפשרות הערעור על החלטת הצבא להחרים רכוש של פלסטינים: על הצבא להקים מנגנון שיאפשר לפלסטינים להשיג על ההחרמות
חזרה לעמוד הקודם
10.01.2016

במסגרת עתירות לבג"ץ כנגד צו צבאי המבטל את אפשרות הערעור על החלטת הצבא להחרים רכוש של פלסטינים: על הצבא להקים מנגנון שיאפשר לפלסטינים להשיג על ההחרמות

ביום 9.3.2014 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה לבטל צו צבאי הקובע כי החלטות להחרים את רכושם של תושבי השטחים הכבושים אינן ניתנות לערעור בפני בית משפט צבאי – "ואין אחריהן ולא כלום". למרות שהצו הוּצא רק ביום 25.12.2013, נקבע בו כי הוא חל רטרואקטיבית, על כל החרמת רכוש שבוצעה מאז כיבוש השטחים בשנת 1967!

בעתירה הדגיש המוקד, כי תקנות ההגנה לשעת חירום, מהן שואב המפקד הצבאי את סמכותו להחרים רכוש מתושבי השטחים, מתייחסות הן לזכותם של תושבים אלו לערער בפני בית משפט צבאי על ההחלטה להחרים את רכושם, והן לסמכותם של בתי המשפט הצבאיים לדון בערערים בהקשר זה. זאת ועוד. המוקד עמד על כך שביטול האפשרות לערער בפני ערכאה צבאית על החלטה להחרים רכוש מותיר לפלסטיני שרכושו הוחרם רק ברירה אחת – פנייה לבג"ץ. בנוסף לסרבול שנוצר בַּהליך כתוצאה מהצו החדש, הרי שנגישותו של בג"ץ, פיזית כמו גם כלכלית, לפלסטינים תושבי השטחים היא מצומצמת מאוד. המוקד טען כי הצו מהווה פגיעה חמורה בזכות הקניין של פלסטינים ובזכותם לגשת לערכאות – זכות יסוד במשפט הבינלאומי ההומניטארי, המוכרת גם כזכות יסוד חוקתית במסגרת המשפט הציבורי הישראלי.

בתגובה מקדמית מיום 30.12.2015 טען המפקד הצבאי, כי אין בידי בתי המשפט הצבאיים בשטחים הסמכות והמיומנות לדון בהחרמות מנהליות מכוח תקנות ההגנה (בניגוד להחרמות במסגרת הליך פלילי). לשיטתו, הצו שהוצא "בא להבהיר את המצב המשפטי הקיים", לפיו הסמכות להעביר ביקורת שיפוטית על הליכי תפיסה והחרמה מנהליים מכוח תקנות ההגנה אינה נתונה בידי בתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית. עוד טען המפקד הצבאי כי בתי המשפט הצבאיים בשטחים הוקמו כדי לדון בהליכים פליליים בלבד – לא מנהליים – וכי "מוסד בית המשפט הצבאי לא הוקם כגוף ביקורת כללי על החלטות המפקד הצבאי, ולא ניתנה לו סמכות כללית לבקר החלטות אלו".

ביום 6.1.2016 התקיים בבג"ץ דיון מאוחד בעתירת המוקד ובעתירות שהגישו בנושא הארגונים נאדי אלאסיר ויש דין. בית המשפט לא קיבל את העמדה לפיה הצו אינו חוקי, אך מצא כי אין זה סביר שאדם שרכושו הוחרם וברצונו לערער על החלטת המפקד הצבאי, לא יוכל לפנות לערכאה צבאית בשטחים הכבושים, וכי הערכאה הראשונה שתוכל לדון בכך היא בית המשפט העליון. בהחלטה שניתנה בבג"ץ נקבע, כי "יש מקום לקביעת פורום של השגה או ערר על החלטות ההחרמה, תחת אשר כל השגה בהקשר זה תועלה בעתירה לבג"ץ".

בית המשפט קבע מסגרת זמנית של ארבעה חודשים, במהלכם תידרש המדינה להקים ערכאה צבאית שתשמש "מנגנון השגה מתאים". כן נקבע כי על המדינה להגיש הודעת עדכון בתוך ארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה, עליה יוכלו העותרים להגיב בתוך שבועיים.

נושאים קשורים