ביום 23.11.2015
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה להורות על הקפאת ההליכים לשלילת מעמדם בישראל של ארבעה מתושבי ירושלים המזרחית, המואשמים בביצוע פיגועים. זאת עד להכרעה בעתירה העקרונית (בג"ץ 7803/06), התלויה ועומדת עדיין, אשר עוסקת בשאלת סמכותו של שר הפנים לבטל את מעמדם של תושבי קבע, מתוקף חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952.
ביום 10.12.2015 הגישה המדינה
תגובה לעתירת המוקד, בה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענת המדינה, העתירה היא "עתירה מוקדמת", שהוגשה עוד בטרם קיבל שר הפנים החלטתו בעניין ארבעת הצעירים. לפיכך, טענה המדינה, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים מול הרשות המינהלית, ואין מקום לדון בה עתה. עוד טענה המדינה, כי העתירה הינה כוללנית, שכן מדובר הלכה למעשה בעתירה המבקשת כי בית המשפט יורה על מתן צו ביניים כללי וכוללני, אשר יאסור על שר הפנים באופן גורף להשתמש בסמכות שניתנה לו מתוקף חוק הכניסה לישראל כנגד תושבי ירושלים המזרחית, כל עוד אין הכרעה בעתירה העקרונית העוסקת בשאלת הסמכות. כן נטען, שהעתירה אינה מתייחסת לנסיבות קונקרטיות ואינה חלה על קבוצת אנשים מוגדרת.
ביום 7.1.2016
דחה בג"ץ את עתירת המוקד על הסף. חשוב להדגיש, כי עתירת המוקד הוגשה כנגד עצם הפתיחה בהליכים לשלילת מעמדם של ארבעה תושבי ירושלים המזרחית. למרות זאת ועל אף שבית המשפט קבע, כי "אין ספק כי ביטול רישיונות ישיבת הקבע של תושבי מזרח ירושלים מעורר סוגיות חוקתיות ומינהליות רבות משקל", מצאו השופטים כי אין מקום לדון בשאלות עקרוניות אלו במקביל לדיון בהן במסגרת העתירה העקרונית.
בהתייחס למקרים הפרטניים של ארבעת תושבי ירושלים המזרחית, שהעתירה הוגשה כנגד עצם הפתיחה בהליכים נגדם, קבע בית המשפט, שהעתירה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים, היות שטרם נתקבלה החלטתו הסופית של שר הפנים בעניינם, ובמקרה אחד, אף טרם התקיים השימוע בעל פה.
