המוקד להגנת הפרט - בג"ץ בצעד נדיר בעתירת המוקד כנגד צו הריסה עונשית: הבית במחנה הפליטים עסכר לא ייהרס; "... הפעלת הסמכות על-ידי המשיב כשנה לאחר מעשיו הרצחניים של [החשוד] ממילא לא תוביל לתוצאה ההרתעתית המבוקשת והלגיטימית"
חזרה לעמוד הקודם
01.12.2015

בג"ץ בצעד נדיר בעתירת המוקד כנגד צו הריסה עונשית: הבית במחנה הפליטים עסכר לא ייהרס; "... הפעלת הסמכות על-ידי המשיב כשנה לאחר מעשיו הרצחניים של [החשוד] ממילא לא תוביל לתוצאה ההרתעתית המבוקשת והלגיטימית"

ביום 12.10.2015 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, להורות לצבא לבטל צו הריסה עונשית שהוּצא לבית מגורים במחנה הפליטים עסכר שבשכם. צו ההריסה הוּצא כנגד דירת משפחתו של צעיר, החשוד בביצוע פיגוע דקירה בנובמבר 2014 בתל אביב. הצעיר התגורר בדירה, השוכנת בקומת הקרקע של מבנה מגורים דו-קומתי, יחד עם הוריו וחמשת אחיו.


ביום 1.12.2015 קיבל בג"ץ את העתירה, ברוב של שני שופטים מול אחד, והורה על ביטול צו ההריסה בשל השיהוי הניכר בהוצאתו. "החובה לפעול במהירות הראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין. היא נובעת מן החובה של כל עובד ציבור לפעול בהגינות. הפרת חובה כזו עלולה, בנסיבות מסוימות, למנוע הפעלתה, בין בשל מיצוי המועד להפעלת הסמכות ובין משום ויתור ומניעות", קבע השופט מזוז. השופט ציין, כי תשובת המדינה, לפיה ההודעה על ההחלטה להרוס את הדירה נמסרה למשפחה רק באוקטובר 2015 "מסיבות אופרטיביות... בין היתר בשים לב לאזור בו ממוקם המבנה..." אינה משכנעת והוסיף, כי הוא "מתקשה לראות בדברים סתומים אלה משום הסבר, ולו דחוק, לעיכוב של כ-11 חודשים בהוצאת הצו". עוד הדגיש השופט מזוז, כי "הפעלתה של סמכות צריכה להיות קשורה בקשר סיבתי לעילה החוקית להפעלתה, היינו נדרש כי הוצאת הצו תהא בגין הפיגוע של בן המשפחה המתגורר בבית מושא הצו, ולא בשל אירועים מאוחרים יותר שאינם קשורים לאירוע בו מדובר".


השופט זילברטל הצטרף לעמדתו של השופט מזוז באשר לצורך בביטול צו ההריסה, אולם בשונה מזה האחרון סבר, כי הבסיס לביטול הצו הוא היעדר הסבירות באופן הפעלת הסמכות, ולא היעדר הסמכות עצמה. "חוששני כי הפעלת הסמכות על-ידי המשיב כשנה לאחר מעשיו הרצחניים של [החשוד] ממילא לא תוביל לתוצאה ההרתעתית המבוקשת והלגיטימית", כתב בפסק הדין. עוד ציין השופט זילברטל, כי הותרת בני משפחת החשוד לאורך חודשים ארוכים במצב בו הם עלולים בכל יום לקבל לידיהם צו הריסה לביתם "כמוהו כמעין 'עינוי דין' מתמשך שאין לדעת מתי יסתיים".


השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר שיש לקבל את העתירה באופן חלקי, כך שתיהרס רק מחצית מקומת הקרקע של המבנה. לדבריו, "הפתרון של הריסה חלקית מאזן באופן הולם בין הזמן שחלף בין האירוע להוצאת צו ההריסה וציפייתם של בני הבית, לבין התועלת שיש בהריסה חלקית של הבית לשם השגת הרתעה".


נושאים קשורים