על פי פקודת נציבות בתי הסוהר בעניין אסירים ביטחוניים, חוצץ לוח זכוכית משוריינת בין האסירים בכלא לבין מבקריהם. רק ילדים עד גיל שמונה, המבקרים אצל ההורה הכלוא, רשאים ליצור מגע פיזי ולהחליף דברים פנים אל פנים עם הכלוא. ביקור ללא מחיצה מכונה "ביקור פתוח" ובכל הקשור לאסירים ביטחוניים, מאושר ביקור פתוח במקרים חריגים בלבד.
ביום 24.9.2012 פנה המוקד להגנת הפרט לשירות בתי הסוהר וביקש להסדיר ביקור פתוח עבור אמו של אסיר פלסטיני, שנגזרה עליו תקופת מאסר ארוכה. המוקד הסביר, כי האם לקתה באחרונה בשבץ מוחי, והיא מרותקת מאז לכיסא גלגלים ושמיעתה לקויה. לכן אינה יכולה לבקר את בנה במסגרת הרגילה.
משמסר השב"ס – טלפונית – כי הבקשה מסורבת,
עתר המוקד ביום 13.2.2013 לבית המשפט לעניינים מינהליים וביקש להורות על הסדרת ביקור פתוח. המוקד הזכיר, כי זכויותיו של אדם נשמרות לו גם כאשר הוא אסיר והדגיש כי הסירוב לבקשה פוגע בזכותו של האסיר ואמו לחיי משפחה. במקביל, ביקש המוקד בעתירה לאשר ביקור גם לאחיו של הכלוא, אסיר משוחרר בעצמו.
ביום 30.4.2013 החליט בית המשפט
לדחות את עתירת המוקד. בית המשפט קיבל את טענת השב"ס, לפיה ביקור פתוח הוא זכות יתר השמורה לאסירים שהתנהגותם תקינה. בית המשפט ציין שהתנהגותו של האסיר שבעניינו הוגשה העתירה הינה "שלילית ביותר" ואף קיים כנגדו חומר מודיעיני, שהוצג במעמד צד אחד. בית המשפט הוסיף, כי בעיותיה הרפואיות של האם אינן מגיעות לכדי מצב סופני וכי מדובר במחלות כרוניות שאינן מונעות ממנה מלתקשר עם בנה בביקור רגיל. בית המשפט גם לא מצא סיבה להורות על אישור ביקורים לאח.
מאוחר יותר בשנת 2013 פנה המוקד שוב אל השב"ס, בבקשות לאשר ביקור לאחיו של האסיר וביקור פתוח לאם. ביום 8.9.2013 הודיע השב"ס למוקד, כי החליט לאשר את ביקור האח. ביום 29.1.2014 הודיע השב"ס כי הוחלט לאשר לאם ביקור פתוח באופן חד פעמי, אולם באותה תקופה חלה החמרה במצבה של האשה ולפיכך לא יכולה הייתה לבקר את בנה.
ביום 26.5.2015 פנה המוקד שוב אל השב"ס, שכן האשה חשה שהיא מסוגלת, מבחינה פיזית, לעמוד במאמץ הכרוך בנסיעה. ביום 2.6.2015 אישר השב"ס את הביקור והאשה תוכל, לראשונה מזה תקופה ארוכה, לבקר את בנה.
