ביום 30.8.2015 הגיש המוקד להגנת הפרט שתי עתירות דחופות לבג"ץ, כנגד החלטת הצבא להרוס את הדירה בה התגורר מבצע הפיגוע בצומת אלון שבות ביום 10.11.2014. ה
עתירה האחת הוגשה בשם אשת המפגע ושני ילדיהם הקטנים – שזהו ביתם היחידי, ו
האחרת בשם שמונה המשפחות הנוספות המתגוררות באותו בניין, וזאת לנוכח הנזק שעלול להיגרם לדירותיהם ולרכושם כתוצאה מההריסה.
בעקבות ה
השגות שהגיש המוקד כנגד ההריסה, עוד ביום 24.8.2015, התחייב הצבא לבצע את ההריסה "באופן ידני" ו"באמצעים מכאניים", כדי למנוע את התמוטטות המבנה כולו, אך סירב להמציא תכנית הריסה קונקרטית שתועבר לבדיקת מהנדס מטעם העותרים. כמו כן נמנע הצבא מלהתחייב, כי לא ייגרמו נזקים לדירות השכנות ובמקום זאת הציע "מענה בזמן אמת" לחששות הדיירים.
המוקד חזר וטען, כי הריסת בית מגורים הינה פעולה עונשית פסולה מעיקרה, הפוגעת בחפים מפשע ומהווה הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי. עוד טען המוקד, כי ההריסה המתוכננת עומדת בסתירה לעקרון טובת הילד ולוקה בחוסר מידתיות; בין היתר, בשל הזמן הרב שחלף מאז הפיגוע ונוכח העונש הכבד שכבר הוטל על מבצעו.
אשר לטענת המדינה, לפיה הריסת בתים מהווה אמצעי הרתעה אפקטיבי כלפי "מפגעים פוטנציאליים", הדגיש המוקד כי זו מעולם לא הוּכחה והאירועים בשטח אף מחלישים אותה. המוקד אף הזכיר, כי בפסק הדין שדחה את העתירה העקרונית כנגד מדיניות ההריסות העונשיות, ציינו השופטים כי במקרים עתידיים תתבקש המדינה להציג ראיות ממשיות לעניין מידת ההרתעה שהריסת הבתים אכן יוצרת בפועל.
בעקבות העתירות הוציא בית המשפט צו ארעי, המורה למדינה להימנע מלהרוס את הדירה עד לקבלת החלטה אחרת. המדינה נדרשה להגיש תגובתה עד ליום 9.9.2015.
