חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, מחייב תיעוד חזותי וקולי של חקירות בעבירות חמורות, שהעונש בגינן הוא למעלה מעשר שנות מאסר. ואולם, סעיף 17 לחוק קובע, בהוראת שעה, כי החובה לתעד חקירת חשוד לא תחול על עבירות ביטחון, יהא העונש הקבוע בצדן אשר יהא. הוראת השעה נקבעה במקור לתקופה של חמש שנים מיום תחילת החוק, אך תוקפה הוארך שלוש פעמים – לאחרונה עד ליום 4.1.2017.
ביום 19.7.2015
עתרו מרכז עדאלה ושישה ארגוני זכויות אדם נוספים, בהם המוקד להגנת הפרט, בדרישה לבטל את הפטור הגורף מחובת תיעוד חזותי וקולי בחקירות של חשודים בעבירות ביטחון. הארגונים טענו, כי אי-תיעוד של חקירות המשטרה והשב"כ פוגע בזכותם של נאשמים להליך הוגן, שכן הוא מונע מהם להוכיח טענות בדבר שימוש באמצעי חקירה אסורים, ולהביא לפסילת הודאות הנגבות באמצעים כאלה. הארגונים הסבירו, כי החלת הפטור אך ורק כאשר מדובר בחקירות בגין עבירות המוגדרות ביטחוניות, יוצרת מצב שבו רובם המוחלט של הנפגעים ממנו הם פלסטינים. משכך, טענו, כי לא זו בלבד שההבחנה בין שתי קבוצות הנחקרים – פליליים וביטחוניים – פוגעת בעקרון השוויון בפני החוק, אלא שהיא מהווה אפליה עקיפה.
לבסוף מציינים הארגונים, כי הפטור מתיעוד חקירותיהם של חשודים פלסטינים בווידאו ובאודיו מצטרף לפגיעות נוספות בהם, כגון האפשרות למנוע פגישה עם עורך דין למשך 21 ימים ולהאריך את מעצרו של חשוד ללא נוכחותו הפיסית בהליכי ההארכה. כל אלה יחדיו יוצרים סיטואציה ייחודית, שבה עלול החשוד למצוא את עצמו נתון לחסדיהן של רשויות החקירה ללא כל מגע עם העולם החיצון, ושעלולה להכשיר את הקרקע לשימוש באמצעי חקירה העולים כדי עינויים.
