משך שנים ארוכות היוותה הדרישה לתקופת מגורים בת שנתיים בישראל ("מרכז חיים"), תנאי מקדים לבחינתן של בקשות לרישום במרשם האוכלוסין הישראלי של ילדים שרק אחד מהוריהם תושב קבע בישראל. בקשות שהוגשו בטרם השלימה המשפחה את תקופת השנתיים של "מרכז חיים" בישראל לא נבחנו כלל, וההורים הוּנחו להגישן מחדש רק בתום השנתיים. דרישה זו הביאה להשלכות קשות, במיוחד על ילדים שחל עליהם
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). זאת, משום שהחוק מבחין בין ילדים שהתגוררו בעבר בשטחים הכבושים, או נרשמו בהם, לפי גילאיהם בזמן הגשת הבקשה לרישומם בישראל, ויוצר שני מעמדות השונים זה מזה: ילדים עד גיל 14, ששר הפנים רשאי להעניק להם מעמד בישראל, וילדים מעל גיל 14, ששר הפנים אינו רשאי להעניק להם מעמד בישראל, וכל שיוכלו לקבל כדי להסדיר חייהם עם משפחותיהם כאן, הוא היתר שהייה זמני בישראל מטעם הצבא. באמצעות הדרישה כי בקשות לרישום ילדים יוגשו רק לאחר שנתיים של מרכז חיים בישראל, הרע משרד הפנים את מצב הילדים, הלכה למעשה, שכן הוריד את "הגיל הקובע" לעניין מתן מעמד לגיל 12, וזאת במקום גיל 14, כפי שנקבע בחוק עצמו.
בעקבות
מאבק משפטי ממושך שניהל המוקד להגנת הפרט, ניאות משרד הפנים לתקן את נהליו. כך, בספטמבר 2013 נקבע, כי בקשות לרישום ילדים שיוגשו לפני תום שנתיים של "מרכז חיים" בישראל, לא יידחו על הסף, אלא יישארו תלויות ועומדות עד שימלאו שנתיים למגורי המשפחה בישראל – אז יוחלט אם לאשר את הבקשה או לדחותה, בהתאם להוכחות אותן תציג המשפחה אודות קיומו של "מרכז חיים" בישראל. ואולם, משרד הפנים לא הסכים להחיל את המדיניות החדשה רטרואקטיבית, אלא רק על בקשות לרישום ילדים שהוגשו לאחר יום 1.9.2013.
ביום 15.2.2015 ביקש המוקד
להצטרף כידיד בית המשפט לערעור מינהלי, שהגיש עו"ד מישל עודה, בשמו של בן לתושבת ירושלים המזרחית ותושב הגדה המערבית, אשר לא זכה ליהנות מפירות השינוי המיטיב שהוכנס בנהלים לרישום ילדים, מאחר שהבקשה לרושמו במרשם האוכלוסין הישראלי הוגשה לפני ספטמבר 2013. המוקד טען, כי תיקון הנהלים כמוהו כהכרה של משרד הפנים בכך שבמדיניותו הקודמת נפל פגם ומשכך, לא ברורה התעקשותו השרירותית של המשרד להחיל את המדיניות החדשה באופן הצופה פני עתיד בלבד. עוד טען המוקד, כי הסירוב לתקן את המדיניות גם בדיעבד, עומד בניגוד ללשון חוק האזרחות והכניסה לישראל ולתכליתו, ואף סותר את הנחיית בית המשפט, לפיה יש להחיל חוק זה באופן מצמצם ככל הניתן. לבסוף, הדגיש המוקד, כי הפגיעה הנובעת מהחלטתו של משרד הפנים לשנות את נהליו רק "לגבי בקשות חדשות שיוגשו מכאן ואילך", מתעצמת שבעתיים נוכח העובדה שמדיניות המשרד באשר לרישום ילדים שרק אחד מהוריהם תושב ישראל השתנתה תדיר בעבר, וכלל לא פורסמה עד שנת 2007.
והנה, ביום 19.4.2015 פרסם משרד הפנים גרסה מעודכנת של ה
נוהל לרישום ילדים שנולדו בישראל ורק אחד מהוריהם תושב קבע במדינה, וכן של ה
נוהל המקביל, העוסק בילדים שנולדו מחוץ לישראל. הנהלים המעודכנים מאפשרים בחינה מחדש של בקשות שנפסלו בעבר בשל היעדר "מרכז חיים" של שנתיים בישראל, ובלבד שבקשה חוזרת שהגישו ההורים עמדה בדרישת הסף של "מרכז חיים". הבחינה המחודשת, כך נקבע, תיעשה בהתאם לגילו של הילד במועד הגשת הבקשה שנדחתה על הסף.
בזכות שינוי זה יוכל מספר לא מבוטל של ילדים, שחיים עם משפחתם בישראל אך ורק מתוקף היתרי שהייה צבאיים זמניים – ללא זכויות סוציאליות וללא ביטוח בריאות ממלכתי – לקבל מעמד של קבע במדינה.
