ביום 22.7.2015, בשעה 9:00, ייערך בבג"ץ דיון בעתירת המוקד להגנת הפרט כנגד החלטת שר הפנים לגרש מישראל את אלמנתו של אחד ממבצעי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף. האשה, במקור תושבת השטחים הכבושים, נטלה חלק בהליך לאיחוד משפחות בישראל מאז שנת 2009 והיא אם לשלושה קטינים תושבי המדינה – בן שש, בת ארבע ובן שנתיים.
על ביטול היתר השהייה שלה בישראל למדה האשה מידיעות שהתפרסמו בכלי התקשורת ביום 26.11.2014, כשבוע ימים לאחר הפיגוע שביצע בעלה. רק לאחר התערבות המוקד להגנת הפרט, העביר לה משרד הפנים הודעה רשמית בעניין, בה נכתב, בין השאר, כי התא המשפחתי "הפסיק להתקיים" לאחר מות הבעל, וכי מאחר ש"כמעט" כל בני משפחתה הם תושבי השטחים, אין מניעה לשובה להתגורר שם עם משפחתה.
מיד עם קבלת ההודעה האמורה, ביום 30.11.2014,
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה להורות למדינה שלא לגרש את האשה מישראל, כל עוד לא מיצתה את זכויותיה בפני בית המשפט. המוקד טען, כי האשה נפלה קורבן להחלטת-בזק של שר הפנים על לא עוול בכפה, אך בשל רצון הרשויות להתנקם בה על מעשי בעלה, והדגיש, כי מעולם לא הועלתה נגדה כל טענה ביטחונית ולא נטען כי עצם שהייתה בישראל מסוכנת או מסכנת את ביטחון הציבור. עוד טען המוקד, כי ההחלטה לשלול מהאשה את היתר השהייה שלה בישראל מתעלמת לחלוטין משלושת ילדיה הקטינים, וכי גירושה מישראל משמעו קריעת שלושת ילדיה הרכים מעליה, או גירוש הילדים, תושבי קבע במדינת ישראל, לשטחים יחד עמה. המוקד אף ציין בהקשר זה, כי שניים מהילדים סובלים מבעיות רפואיות כרוניות וזקוקים לטיפול ומעקב רפואי רציפים.
ב
תגובתה מיום 8.12.2014 טענה המדינה, כי ההליך המדורג לאיחוד משפחות, שהאשה נטלה בו חלק ומכוחו שהתה בישראל, נפסק עם מותו של בעלה, לכן הועבר עניינה לוועדה ההומניטארית, המייעצת לשר הפנים, לצורך קבלת המלצה. בהמשך העבירה המדינה לידי המוקד את פרוטוקול ה"דיון" שנערך בוועדה ההומניטארית, ממנו עולה כי חברי הוועדה – אשר העבירו את עמדתם בטלפון(!) – הסכימו פה אחד ש"אין בבקשה טעם הומניטארי מיוחד". בפרוטוקול אף צוינה עמדת השב"כ, לפיה גירוש האשה מישראל הוא חלק ממהלך שמטרתו "לייצר הרתעה, ולהעביר מסר ציבורי כי פיגועים מסוג זה לא יעברו ללא תגובה שלמה ומקיפה".
ביום 24.3.2015 פרסם שר הפנים
החלטה מחודשת בעניינה של האשה. השר קבע, כי לא מצא בטענות המוקד סיבה לשנות את החלטתו המקורית ואף מצא מקום להטעים, במה שהדגיש את אופיה הנקמני של החלטתו, כי "כשם שייבחנו מכלול הנסיבות בעניינה של מי שהתאלמנה בדרך הטבע, ייבחנו מכלול הנסיבות בעניינה של מי שהתאלמנה שלא כדרך הטבע". השר קבע גם, תוך התעלמות בוטה מניסיון העבר, כי אם יעברו ילדיה של האלמנה עמה לגדה המערבית, לא ייפגעו זכויותיהם כתושבים.
ביום 16.4.2015 הגיש המוקד
עתירה מתוקנת לבג"ץ, בדרישה לבטל את החלטת השר. המוקד טען, כי מדובר בהחלטה שרירותית ומפלה, שהתקבלה משיקולים זרים, מבוססת על עובדות חלקיות ומגמתיות ופוגעת בעיקרון טובת הילד ובזכותם של חפים מפשע לחיי משפחה. בין היתר, תקף המוקד את קביעת השר, כי מעמד הילדים לא ייפגע, והזכיר כי מיד עם פרסום כוונתו של השר לגרש את המשפחה, הזדרז המוסד לביטוח לאומי לשלול מהילדים את זכאותם לביטוח בריאות ולקצבאות. רק לאחר
התערבות המוקד חזר בו המל"ל מהחלטתו זו. בנוסף, ציין המוקד, כי במקרים אחרים של אלמנות שהיו נשואות לתושבי קבע, ושהינן אימהות לילדים קטנים, החליט השר באופן עקבי לאפשר את המשך מגוריהן בירושלים מכוח היתרי שהייה.
המדינה, מצידה,
טענה כי ההחלטה לגרש את האשה הינה החלטה סבירה, שאינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. זאת, בייחוד לאור גילם הצעיר של הילדים ובשים לב לעובדה כי הם אינם שרויים ב"מצב חירום רפואי".
העתירה תידון, כאמור, ביום 22.7.2015, בפני השופטים רובינשטיין, ג'ובראן והנדל.
