ביום 17.11.2014 הגיש פלסטיני תושב הגדה המערבית בקשה להיתר כניסה ל"מרחב התפר". האיש, שהועסק בחנות לממכר שטיחים וכלי בית בכפר ברטעה אל-שרקיה, ביקש היתר לצורך תעסוקה מסחרית, שיאפשר לו להגיע יום יום למקום עבודתו. ביום 3.12.2014, בתום המועד המוקצב לצבא לענות לבקשות מסוג זה, פנה המוקד להגנת הפרט אל הצבא ודרש מענה לבקשה.
ביום 29.12.2014 התקבלה
תשובת הצבא, לפיה הבקשה להיתר נדחתה. לתשובה צורפה הפרפראזה הקצרה: "מתנגדים על רקע קשריך וקשרי בני משפחתך לחמאס". ביום 30.12.2014 הגיש המוקד ערר על הסירוב.
ב
דיון בוועדת הערר, שנערך ביום 9.2.2015, מסר הצבא פרפראזה מעודכנת: "הינך פעיל חמאס, אחיך... הינו פעיל חמאס בעל קשרים לאמל"ח. אחיך... הינו פעיל חמאס בעל פעילות עדכנית בחמאס בשנים האחרונות. אישור הבקשה מהווה פגיעה בביטחון האזור". האיש, מצידו, הכחיש כל קשר לחמאס וטען שאינו אחראי למעשיהם של אחיו. בנוסף, הסביר, כי מתחילת 2015 בבעלותו חנות חדשה בברטעה ולכן אף הגיש בקשה חדשה להיתר כניסה למרחב התפר לצרכי "מסחר" (בשונה מההיתר המקורי שביקש, שהיה, כאמור, ל"תעסוקה מסחרית"). נציגי הצבא הודיעו כי לאור השינוי במעמדו מעובד שכיר בחנות לבעליה של חנות, ישקלו מחדש את עמדתם.
ביום 11.3.2015
הודיעה ועדת הערר כי לאור המידע החדש אודות החנות שבבעלות האיש, החליטה מערכת הבטחון להסיר את התנגדותה למתן ההיתר. ועדת הערר הורתה לצבא להוציא לאיש היתר כניסה למרחב התפר לפרק זמן של שנה.
חרף החלטת ועדת הערר, המהווה ערכאה מינהלית לכל דבר ועניין, הרי שנכון ליום 12.4.2015, האיש טרם קיבל את ההיתר לו הוא זכאי. מעבר לכך, ממשיך ומעמיק הספק באשר למהימנותן של המניעות הביטחוניות השונות והרבות. למי שאינו מצוי בדרכי הכיבוש הישראלי עשויות מניעות אלה להיראות מאיימות, אולם תקפותן, הפעם, היתה תלויה במקרה הטוב בסוג ההיתר המבוקש ובמקרה הרע, במהות ההכרזה הצבאית על סכנה לביטחון האזור.
