הזכות לביקורי משפחה במתקני כליאה היא זכות יסוד – הן של האסיר והן של בני משפחתו – המעוגנת בשורה של מקורות משפטיים ישראליים ובינלאומיים. חומות הכלא מגבילות את חופש התנועה של הכלוא, על כל הנובע מכך, אך אין בהן כדי להפקיע את זכויות היסוד האחרות שלו, למעט כאלו שנשללו ממנו על פי הוראה מפורשת בדין. מניעת ביקורים מאסירים ביטחוניים מקבלת משמעות מיוחדת, שכן אסירים אלה נתונים מלכתחילה לשורה של מגבלות המנתקות אותם מהעולם.
פקודת נציבות השב"ס קובעת, כי "הסיכון הביטחוני הצפוי מהאסירים הביטחוניים מחייב כליאתם בנפרד מאסירים פליליים והטלת מגבלות מיוחדות עליהם בכל הנוגע לקשר עם החוץ". כך, באמתלה ביטחונית, מוטלות על אסירים ביטחוניים סנקציות, ביניהן איסור על קבלת ביקורים מאנשים אחרים זולת בני משפחה מדרגה ראשונה; איסור על יצירת קשר טלפוני עם כל אדם, ובכלל זה עם בני משפחה; ואיסור על יציאה לחופשות, גם במקרים מיוחדים כמו פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה. ישראל מגבילה עוד יותר את זכותם של אסירים פלסטינים לחיי משפחה, בדרישתה מבני משפחותיהם המתגוררים בגדה המערבית לקבל היתר צבאי, אשר ניתן במשורה ורק לאחר זמן ממושך, על מנת לבקרם. ביקורי משפחות מעזה נאסרו לחלוטין על ידי ישראל ביוני 2007.
במרץ 2003 החל אסיר ביטחוני פלסטיני לרצות 67 מאסרי עולם שנגזרו עליו. מאותה שנה הוחזק האסיר בנפרד מיתר האסירים, וזכה לקבל במהלך תקופה זו שלושה ביקורים בלבד ממשפחתו, האחרון בהם בפברואר 2009. גם ביקורים מעטים אלו התאפשרו רק לאחר התערבות חוזרת ונשנית של המוקד להגנת הפרט ושל הצלב האדום. ביום 5.6.2012, בעקבות הסכם סיום שביתת הרעב בה נקטו האסירים הביטחוניים הפלסטינים בישראל, התיר שירות בתי הסוהר (שב"ס) לילדיו של האסיר לבקרו – בפעם הרביעית מאז מעצרו. כשבועיים לפני כן הועבר האסיר, לראשונה מאז 2003, מאגף ההפרדה בו הוחזק, לבדו או עם אסיר אחד נוסף, לאגף הכללי של האסירים.
ראוי לציין, כי בסוף ינואר 2012 הגיש המוקד להגנת הפרט
עתירה – רביעית במספרה – בדרישה לאפשר לאסיר לקבל ביקורים מבני משפחתו. העתירה נמחקה לבסוף, לבקשת האסיר, לאחר שילדיו ביקרוהו, בכפוף להבטחת השב"ס כי אין מניעה לכך שגם אשתו תוכל לבקרו. בימים אלה ממתינה האישה להיתר כניסה לישראל מהצבא, היתר שיאפשר לה לראות את בעלה. עוד ראוי לציין, כי שתי העתירות האחרונות שהגיש המוקד בעניין האסיר נדחו על ידי בית המשפט, בטענה כי "המסוכנות הרבה הנשקפת מן העותר" מצדיקה את הפגיעה בזכותו, זכות אשתו וזכות ילדיו לחיי משפחה.
"טעמי הביטחון" עליהם מסתמכת ישראל לאורך השנים, כנימוק להפרת זכויותיהם של האסירים הביטחוניים, נעלמו במאי 2012 עקב שביתת הרעב בה נקטו כ-2,000 אסירים פלסטינים, למען הטבת תנאי כליאתם. עד כתיבת שורות אלו טרם פורסם הסכם סיום השביתה, אולם לפי
אתר השב"כ, התחייבה ישראל, בין היתר, להעביר אסירים המוחזקים בתנאי הפרדה לאגפים הכלליים, וכן לאפשר ביקורים אצל הכלואים של בני משפחות מקירבה ראשונה, מהגדה המערבית ומרצועת עזה.
הביקור לו זכה אסיר העולם והוצאתו מהפרדה מסתמנים כצעד ראשון, אם כי חלקי, ביישום ההתחייבויות הישראליות. המוקד להגנת הפרט עוקב בימים אלו אחר המשך יישום ההסכם ומזכיר כי זכויות האדם של אסירים צריכות להישמר גם בין כתלי הכלא.
