ביום 31.12.2014
דחה בית המשפט את העתירה העקרונית שהגיש המוקד להגנת הפרט, יחד עם שורה של ארגוני זכויות אדם, כנגד הריסות הבתים העונשיות, שישראל
שבה לבצע בקיץ 2014. בית המשפט התעלם מטענות המוקד כנגד חוקיות השימוש ב
תקנה 119, וזאת למרות שטענות אלו נידונו רק בשני פסקי דין בעבר, בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה.
ביום 15.1.2015 הגיש המוקד, עם שאר הארגונים,
בקשה לדיון נוסף בעתירה. המוקד הדגיש, כי הטענות המרכזיות בעתירה – העובדה כי מדובר בענישה קולקטיבית ובפגיעה ברכוש של אזרחים מוגנים, האסורות על פי המשפט הבינלאומי – לא נדונו מעולם באופן ממצה, גם לא בפסק הדין. המוקד טען, כי הסוגיה והשלכותיה הן חשובות וקשות מאין כמותן. בין היתר, הזכיר המוקד כי ממש באותו יום בו נדחתה העתירה העקרונית, הצטרפו הפלסטינים לאמנת רומא, ובכך העניקו לבית המשפט הפלילי הבינלאומי סמכות לחקור ולשפוט הפרות של דיני הלחימה המתבצעות בגדה המערבית. המוקד הזהיר, בהסתמך על
חוות דעת של מומחים למשפט בינלאומי, שצורפה לעתירה, כי ההריסות העונשיות מכח תקנה 119 עלולות להיחשב כפשע מלחמה. המוקד חזר וטען, כי שינוי זה, יחד עם מורכבותה וחשיבותה של הסוגייה, מחייבים דיון נוסף בעתירה, בפני הרכב שופטים מורחב.
