המוקד להגנת הפרט - בית המשפט דחה את העתירה העקרונית שהגיש המוקד – עם ארגוני זכויות אדם נוספים – כנגד המדיניות של הריסת בתים עונשית: נקבע כי למדינה סמכות להרוס בתים, אך עליה להשתמש בה באופן מידתי
חזרה לעמוד הקודם
01.01.2015

בית המשפט דחה את העתירה העקרונית שהגיש המוקד – עם ארגוני זכויות אדם נוספים – כנגד המדיניות של הריסת בתים עונשית: נקבע כי למדינה סמכות להרוס בתים, אך עליה להשתמש בה באופן מידתי

בקיץ 2014 שבה ישראל לבצע הריסות בתים עונשיות, לאחר שבשנים האחרונות נמנעה מלנקוט בצעד זה, הנעשה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה המנדטוריות לשעת חירום ומנוגד למשפט הבינלאומי.

ביום 27.11.2014 עתר המוקד לבג"ץ, בראש קבוצה של ארגוני זכויות אדם, בדרישה לאסור באופן מוחלט על הפעלת הסמכות להרוס בתי מגורים מכוח תקנה 119, לרבות במקרים המוגדרים על ידי מערכת הביטחון "מקרי קיצון". המוקד טען, כי יש לשוב ולהידרש לטענות המשפטיות כנגד חוקיות השימוש בתקנה 119, שכן אלה לא נדונו לגופן מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, עת ניתנו שני פסקי הדין הראשונים בנושא הריסות בתים. זאת ועוד. בחלוף השנים חלו תמורות מהותיות במשפט הבינלאומי, לרבות זה הפלילי, אולם בית המשפט העליון לא נדרש לתמורות הללו במסגרת פסיקתו הענפה בנושא הריסות הבתים, ומן הראוי כי יעשה כן עתה.

במהלך הדיון בעתירה טענה המדינה, כי ההצדקה להריסה היא הרתעתם של מפגעים עתידיים ולא ענישת קרוביהם. הארגונים הטילו ספק בטענה זו וגם באפקטיביות של ההרתעה והוסיפו שבכל מקרה, אסור שענישה קולקטיבית ופגיעה בחפים מפשע יתבססו על תקווה קלושה להרתעה עתידית.

ביום 31.12.2014 דחה בית המשפט את העתירה. בית המשפט דחה את הבקשה לדון בחוקיותה של תקנה 119 וקבע, כי יש לישראל סמכות להמשיך ולבצע הריסות בתים מכח התקנה, אך הדגיש כי יש להשתמש בסמכות ההריסה באופן מידתי ורק כנגד מי שביצע מעשים חמורים במיוחד. בית המשפט קיבל את טענות המדינה, לפיהן הנימוק להריסה הוא הרתעתי ולא עונשי, קבע כי יש להידרש בעתיד לעניין מידת ההרתעה שהריסת הבתים אכן יוצרת בפועל ואף הוסיף, כי במקרים עתידיים יבקש מהמדינה להציג ראיות ממשיות לקיומה של הרתעה כזו. עם זאת, שילב בית המשפט בדבריו גם ציטוטים מהמשפט העברי, המצדדים באופן מפורש בענישה קולקטיבית.

נושאים קשורים